מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
מדבר
|
הגייה* |
midbar
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ד־ב־ר ג
|
דרך תצורה |
משקל מִקְטָל
|
נטיות |
ר׳ מִדְבָּרִיוֹת או מִדְבָּרוֹת
|
- לשון המקרא חבל ארץ צחיח שבו יורדים משקעים מעטים.
- ”וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.“ (שמות ג, פסוק א)
- ”וַיִּקַּח אֶת-זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת-קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת-הַבַּרְקֳנִים וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת.“ (שופטים ח, פסוק טז)
- ”...זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.“ (ירמיהו ב, פסוק ב)
- ”דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר; הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת.“ (תהלים קב, פסוק ז)
- ”עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ט, משנה ב)
- ”הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ בַיִּשּׁוּב, לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק י, משנה ו)
ערך בוויקיפדיה: מדבר |
|
|
- David Curwin, "מדבר". בלשון, 25/04/2020
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
מדובר
|
הגייה* |
medubar
|
חלק דיבר |
שם־תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ד־ב־ר א
|
דרך תצורה |
משקל מְקֻטָּל
|
נטיות |
ר׳ מְדֻבָּרִים; נ׳ מְדֻבֶּרֶת נ"ר מְדֻבָּרוֹת
|
- שמדברים בו.
- השפה המדוברת בישראל היא עברית.
- שמדברים עליו; שהוזכר מקודם בשיחה.
- ”נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה.“ (תהלים פז, פסוק ג)
- הבא לכאן את האדם המדובר, אני רוצה לראותו במו עיני.
- הסכום המדובר יופקד לחשבונך בקרוב.
- מקביל למצרית-קדומה, בהגיית: מְדוֹו-רְ ; mdw r בהוראת "לדבר". להלן גזרון המילה בכתב כתב חרטומים (בהגיית נפר-מדו nfr-mdw), ובהוראת 'מיומנות-דיבור'
- (nfr-f-hr-mdw-d-w) בתוספת אידאוגרמה מימין של 'אדם עם יד על פיו' לסימול פעולת-דיבור.
השורש דבר א
|
השורש ד־ב־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
ד־ב־ר א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אין-
|
דּוֹבֵר
(ב׳ פעוּל: דָּבוּר)
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
נִפְעַל
|
נִדְבַּר
|
נִדְבָּר
|
יִדָּבֵר
|
הִדָּבֵר
|
לְהִדָּבֵר
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
דִּבֵּר
|
מְדַבֵּר
|
יְדַבֵּר
|
דַּבֵּר
|
לְדַבֵּר
|
פֻּעַל
|
דֻּבַּר
|
מְדֻבָּר
|
יְדֻבַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִדַּבֵּר
|
מִדַּבֵּר
|
יִדַּבֵּר
|
הִדַּבֵּר
|
לְהִדַּבֵּר
|
| |
|
- [דקדוק] גוף ראשון זכר יחיד.
השורש דבר א
|
השורש ד־ב־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
ד־ב־ר א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אין-
|
דּוֹבֵר
(ב׳ פעוּל: דָּבוּר)
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
נִפְעַל
|
נִדְבַּר
|
נִדְבָּר
|
יִדָּבֵר
|
הִדָּבֵר
|
לְהִדָּבֵר
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
דִּבֵּר
|
מְדַבֵּר
|
יְדַבֵּר
|
דַּבֵּר
|
לְדַבֵּר
|
פֻּעַל
|
דֻּבַּר
|
מְדֻבָּר
|
יְדֻבַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִדַּבֵּר
|
מִדַּבֵּר
|
יִדַּבֵּר
|
הִדַּבֵּר
|
לְהִדַּבֵּר
|
| |
|
- ↑ GA Rendsburg, Eblaite and Some Northwest Semitic Lexical Links, page 204.
- ↑ ר"ב פוזן, פרשגן בראשית, ירושלים ה'תשע"א, עמ' 583.