מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
ישימון
|
| הגייה* |
yeshimon
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
י־ש־ם
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ יְשִׁימוֹנִים, יְשִׁימוֹן־, יְשִׁימוֹנֵי־
|
- ארץ שוממה, שאף צמח לא גדל בה (להבדיל ממדבר, שצמחייתו מועטה ודלילה).
- ”וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן“ (שמואל א׳ כו, פסוק א).
- ”הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח, הֲלוֹא תֵדָעוּהָ; אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת“ (ישעיהו מג, פסוק יט)
- ”תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה, תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה: כִּי-נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם, נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן, לְהַשְׁקוֹת, עַמִּי בְחִירִי“ (ישעיהו מג, פסוק כ)
- מן י-ש-ם, יָשַׁם, היה שומם וחרב.
- ארמית-סורית: אֵשִׁימוֹן ܐܫܝܡܘܢ (ʾăšīmōn)
