מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 לערך העוסק בחלקים הפנימיים בבהמת קרבן; ראו אמורים.
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אמור
|
| הגייה* |
amur
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־מ־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
| נטיות |
נ׳ אֲמוּרָה, ר׳ אֲמוּרִים, נ"ר אֲמוּרוֹת
|
- מה שנאמר. שאמרו אותו. שדברו עליו שדיבור התייחס אליו.
- ”הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ ה' אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו“ (מיכה ב, פסוק ז)
- ”שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן – חַיָּב; וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר.“ (משנה, מסכת שבת – פרק יד, משנה א)
- עברית חדשה אמור ל־ נדרש ל־ עשוי ל־
- בינוני פעול מן אמר. המילה מופיעה פעם במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל.
- משמעות זו נמצאת פעם אחת במדרש. רב האי גאון פירש שהכוונה במדרש היא "מיועדת", בדומה ל"מאמר" בלשון חז"ל.[1]
- ↑ מובא בפירוש ר"י אבן בלעם, דברים כו, יז.
