לקוח

לָקוֹחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לקוח
הגייה^*	lakoakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ל־ק־ח
דרך תצורה	משקל קָטוֹל
נטיות	לָקוֹחַ־; ר': לָקוֹחוֹת, לָקוֹחוֹת־, כ': לָקוֹחִי, לָקוֹחוֹתֵיכֶם ^[1]

צרכן, מי שֶׁקּוֹנֶה סחורה ממוֹכֵר.
- " שטרי חוב המוקדמים-פסולין, שהרי טורף בהן לקוחות שלא כדין" (משנה תורה להרמב"ם, ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה, פרק א')
- "מי שיש עליו חובות הרבה-כל שקדם חובו, גובה תחילה, בין מן הלווה עצמו, בין מן הלקוחות" (משנה תורה להרמב"ם, ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה, פרק א')
- "...אף על פי שיצא לו שם גניבה בעיר (לבעל הבית), והוכרו כליו, אינו מחזירן מיד הלקוחות, שמא הוא מכרן לאחרים" (משנה תורה להרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גניבה, פרק י"א)

השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.

יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): ” וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת“ (בראשית ב, פסוק כג)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לקוח
הגייה^*	lakuakh
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	ל־ק־ח
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ"י: לְקוּחַ-, נ': לְקוּחָה, ר"ז: לְקוּחִים, ר"נ: לְקוּחוֹת

שֶׁלְּקָחוּהוּ לְמָקוֹם אוֹ מִמָּקוֹם.
- ”הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת; וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ“ (משלי כד, פסוק יא)
לשון חז"ל שֶׁנִּקְנָה, שֶׁרָכְשׁוּ אוֹתוֹ.
- "הלקוח בכסף מעשר שנטמא- ייפדה" (משנה, סדר זרעים, מסכת מעשר שני, פרק ג')
- "אין הלקוח פטור, אלא אם כן נלקח אחר שנראה להתעשר" (משנה תורה להרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות בכורות, פרק י"ד)

השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.

יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): ” וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת“ (בראשית ב, פסוק כג)