לדלג לתוכן

התלקח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

הִתְלַקַּח (גם: הִתְלַקֵּחַ)[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא התלקח
שורש וגזרה ל־ק־ח
בניין התפעל


  1. הִתְלַהֵט, הִתְגַּבֵּר וְעָלָה בְּעָצְמָתוֹ (אֵשׁ, לֶהָבָה וְכַדּוֹמֶה).
    • ”וַיְהִי בָרָד, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד...“ (שמות ט, פסוק כד)
    • ” וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב...“ (יחזקאל א, פסוק ד)

גיזרון[עריכה]

  • במקרא הפועל בא תמיד במופע עם "אש", והמשמעות היא: האש נאחזה בעצמה (השוו לקח), באה לכדי ישות.[1] החל מהמאה ה-19 הפועל משמש גם בהוראת: שהאש נאחזה בו, שהחל לבעור, ולכן מוסב לעיתים על החומר המתלקח ולא האש.

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש לקח

השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.

נטיות הפעלים[עריכה]

ל־ק־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל לָקַח לוֹקֵחַ, לָקוּחַ יִקַּח קַח לָקַחַת או לִקַּח
נִפְעַל נִלְקַח או נִקַּח נִלְקָח או נִקָּח יִלָּקַח הִלָּקַח לְהִלָּקַח
הִפְעִיל הִקִּיחַ מַקִּיחַ יַקִּיחַ
הֻפְעַל -אין- -אין- יֻקַּח -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל לֻקַּח מְלֻקָּח יְלֻקַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְלַקֵּחַ מִתְלַקֵּחַ יִתְלַקַּח הִתְלַקֵּחַ לְהִתְלַקֵּחַ

הערות[עריכה]

  • יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
  • במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): ” וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת“ (בראשית ב, פסוק כג)
  1. לקסיקון BDB, לקח.