לקח (שורש)

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.

נטיות הפעלים[עריכה]

ל־ק־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל לָקַח לוֹקֵחַ, לָקוּחַ יִקַּח קַח לָקַחַת או לִקַּח
נִפְעַל נִלְקַח או נִקַּח נִלְקָח או נִקָּח יִלָּקַח הִלָּקַח לְהִלָּקַח
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין -אין- יֻקַּח -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל לֻקַּח מְלֻקָּח יְלֻקַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְלַקֵּחַ מִתְלַקֵּחַ יִתְלַקַּח הִתְלַקֵּחַ לְהִתְלַקֵּחַ

הערות[עריכה]

  • יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
  • במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): " וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת" (בראשית ב, פסוק כג)