אסר

יש להוסיף לדף זה את הערך: ב אִסָּר ב.

אָסַר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	אסר
שורש וגזרה	א־ס־ר
בניין	פָּעַל (קַל)

1. קשר הידק בחבל חוט וכדו'.

   • "וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" ( בראשית מו)
   • "וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים" (שופטים טו)
   • "מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם" (איוב פרק יב)

2. מנע חירותו של אדם, הכניס לכלא.

   • "מְקוֹם אֲשֶׁר אסירי הַמֶלך אַסּורים שם" ([[S:|]])

3. לא נתן את רשותו לביצוע. מנע יכולת בסמכותו.
4. קיבל על עצמו איסור, מנע יכולת מעצמו או מאחר.

   • "וְקָמוּ כָּל־נְדָרֶיהָ וְכָל־אִסָּר אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם" (במדבר ל)

מילים נרדפות

• כלא
• חגר

נגזרים

• אסיר
• אסור

תרגום

אנגלית: tie up‏‏‏‏ (1,2), forbid‏‏‏‏ (3,4)

ראו גם

• מוסָר
• מוסרה

_____________

• סר
• הסיר

אִסָּר א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	איסר
הגייה*	isar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	א־ס־ר
דרך תצורה	משקל קִטָּל
נטיות	ר׳ אִסָּרוֹת

1. מטבע איטלקי שהיה נהוג בימי קדם, וערכו שווה לשליש הטריסית, או למחצית הפונדיון או לשמונה פרוטות.

   • ”אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא הֶעָנִי יוֹצֵא וְלֹא יְהֵא מֵבִיא בְּאַרְבָּעָה אִסָּרוֹת.“ (משנה, מסכת פאה – פרק ח, משנה א)
   • ”הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֵילָךְ אִסָּר זֶה וְתֶן לִי בוֹ חָמֵשׁ תְּאֵנִים, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ב, משנה ה)
   • ”כַּמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה וְלֹא יְהֵא בָהּ אוֹנָאָה; רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אִסָּרִין, אִסָּר לַדִּינָר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַרְבָּעָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, פֻּנְדְּיוֹן לַדִּינָר; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, שְׁנֵי פֻנְדְּיוֹנוֹת לַדִּינָר.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ד, משנה ה)
   • ”הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי (וּפֻנְדְּיוֹן בְּיָדוֹ), וּמָדַד לוֹ בְּאִסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִסָּר, שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר, חֶנְוָנִי חַיָּב.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ה, משנה ט)

ראו גם

• סלע
• דינר