עקר

עָקַר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	עקר
שורש וגזרה	ע־ק־ר, שלמים
בניין	קל (פָּעַל)

1. הוציא מהאדמה צמח עם שורשו.
2. הפריד בכוח עצם המחובר בחזקה או באופן אורגני למקומו.

   • הפורעים עקרו את הדלת מציריה.
   • רופאת השיניים נאלצה לעקור שתיים משיניו הטוחנות של המטופל.

3. עבר לגור במקום אחר.

   • בסוף שנות השישים עקרה המשפחה לתל אביב.

4. אילץ אדם לעזוב את מקום מגוריו.
5. טיפל בבעיה מהיסוד ("השורש"), סילק לצמיתות.
6. בהלכה, נטל חפץ ממקומו לפני הוצאתו מרשות לרשות בשבת.

גיזרון

• מן המילה עיקר -שורש ויסוד.

צירופים

• עוקר הרים

נגזרות

• עָקוּר
• עקירה

מילים נרדפות

• שֵׁרַשׁ(1)

ניגודים

• נטע (1)

עָקָר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש	ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות

1. מי שאינו יכול ללדת.

   • ”בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ“ (דברים ז, פסוק יד)

2. דבר שאין בו תועלת.

   להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
   רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

   • זהו ויכוח עקר

גיזרון

• מן המקרא

צירופים

• עקר בית

נגזרות

• עִקֵּר
• עקרה

מילים נרדפות

• סריס
• סְרק

ראו גם

• עקרה
• איילונית
• שירש

עִקָּר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עיקר
הגייה*	'ekar
חלק דיבר
מין	זכר
שורש	ע־ק־ר
דרך תצורה
נטיות	ר׳ עִקָּרִים. נ"י עִקָּרוֹ עִקָּרָם עִקָּּּּּּּּּּרָהּ נ"ר עִקָּרָיו עִקָּרֶיהָ

חלקי החבל: סיבים, חוטים, עיקרים

1. שורש צמח. יסוד של בנין.

   • ”המבריך שלשה גפנים ועיקריהם נראים“ (משנה, מסכת כלאים – פרק ז, משנה ב)
   • ”שהמעמיד בשרף העלים, בשרף העיקרים מותר. בשרף הפגים אסור“ (משנה, מסכת ערלה – פרק א, משנה ז)
   • ”שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כדי לכוף ראשן לעיקרן“ (משנה, מסכת נדה – פרק ו, משנה יב)
   • אני משנן כל בוקר את שלשה עשר עיקרי האמונה שסידר הרמב"ם

2. התחלת קיומו של דבר.

   • ”בעל מום מעיקרו“ (בבלי, מסכת בכורות – דף לג, עמוד ב)

3. החשוב מכל השאר. מהות הדבר.

   • ”כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ו, משנה ז)
   • ”חזקיה עיקר מלכותו י"ד שנה ומה שהוסיף לו הקדוש ברוך הוא יותר מן העיקר..שתוספתו של הקדוש ברוך הוא יתירה על העיקר לפיכך ברכן בלשון תוספת“ (דברים רבה, פרשה א, סימן יג)
   • אני משנן כל בוקר את שלשה עשר עיקרי האמונה שסידר הרמב"ם.

4. עברית חדשה בהשאלה מן (1): כמה חוטי־חבל שזורים יחד; גדיל.

   • החבל עשוי מסיבי צמחים או סיבים סינתטיים השזורים לחוטים, החוטים שזורים לעיקרים, ושלושה או ארבעה עיקרים שזורים לחבל.
   • "חבל בעל שלושה עיקרים נמתח יותר, עמיד מאד בפני חיכוך ולרוב גם זול יותר." (אתר לציוד ימי: ימית סחר בע"מ)

גיזרון

 1. לשון חז"ל. במקרא בארמית ”ברם עקר שרשהי בארעא שבוקו“ (דניאל ד, פסוק כ)

 2. השוו עם המילה הארמית מעיקרא. משמעותה הרווחת מראש מהתחלה, אך משמעותה המילולית משורשו של הדבר.

 3. מובאות נוספות בשני שוות למובן זה כמו ל1. לדוגמה: עיקרי האמונה.

צירופים

• כלל ועיקר
• כל עיקר
• טעם כעיקר
• שמן עיקרין
• קמיע של עיקרין
• כפר בעיקר

נגזרות

• עיקרון

מילים נרדפות

• יסוד(1)
• תשתית
• מָקוֹר
• גדיל (4)

ניגודים

• טפל
• ענף

תרגומים

• אנגלית: strand‏‏‏‏ (4)

ראו גם

• עקרת בית

עִקֵּר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	עיקר
שורש וגזרה	ע־ק־ר
בניין	פִּעֵל

1. השבית את יכולותיו. הוציא מכלל פעולה.

   • ”כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר“ (בראשית מט, פסוק ו)
   • ”אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ“ (יהושע יא, פסוק ו)
   • ”וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב“ (שמואל ב׳ ח, פסוק ד)

2. לשון חז"ל [הלכה] שחט תוך כדי משיכת הקנה או הושט ממקומם.

   • ”השוחט ונתנבלה בידו הנוחר ומעקר ושחיטת נכרי פטור מלכסות“ (תוספתא, מסכת חולין – פרק ו, הלכה ד)

3. עברית חדשה פגע בגופו של בעל חיים ומנע ממנו את היכולת להתרבות

4. עברית חדשה (יש לשכתב פירוש זה): טיהר מקום מחיידקים

   • {{

גיזרון

• 1. המילה מופיעה ארבע פעמים במקרא. רק בהקשר לבעלי חיים. על פי פרשנת חז"ל בפסוק בשמואל ב הנ"ל חתך את פרסותיהם -תחתית עיקָר ושורש.
• 2 צורה מחודשת לעָקַר.
• 3. על פי המקראית עָקָר
• 4. {{להשלים}

צירופים

• צירוף מילים

נגזרות

• עיקור
• עֻקַּר (צורת הסביל)

מילים נרדפות

• שירש(1)
• סירס(3)

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

עֵקֶר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש	ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות

1. לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): תושב חדש בארץ מעם זר.

   • ” וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר.“ (ויקרא כה, פסוק מז)

2. שם תנ"כי

   • ”וימין ועקר“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק כז)

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת. מן עָקַר או מן עִקָּר.

פרשנים מפרשים

• רשב"ם: שנעקר מזה המלכות רחוק מארצכם, לא תושב ולא גר ולא גוי ואזרח.
• אבן עזרא: כמו שרש, והטעם ששב לדת ישראל והוא ממשפחת גר ואין ריע לו, רק הוא כמו מלת ”ושרשך“ (תהלים נב, פסוק ז) הפך וכן ”ואת סוסיהם תעקר“ (יהושוע יא, פסוק ו)
• רבינו בחיי: ע"ד הפשט גוי עקרי שמעולם לא נתגייר והוא ממשפחת גר.
• רוב הפרשנויות בחז"ל במילה זו הן בדרך הדרש.

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

• אזרח
• תושב

• גר
• עקר בית