עפ"י הפירוש המקראי-מקורי, "אזרח" הוא בן ישראל הטהור בייחוסו המתואר בדמויים של צמח, כנראה הגפן טהורת הגזע. ”רָאִיתִי, רָשָׁע עָרִיץ;וּמִתְעָרֶה, כְּאֶזְרָח רַעֲנָן “ (תהלים לז, פסוק לה).
כנראה קרוב לשורש זה שורש "שרח"-האכדי , במשמעות טהור וזורח , ואפשר שהביטוי גפן סורחת , בהוראת "אזרח הגפן" ,אף על פי שתחילתו של השם "אזרח" כמונח אתני, יתכן ובמקרא שימש כמונח גיאוגרפי ראו, הצירוף ”אֶזְרַח הָאָרֶץ“ (שמות יב, פסוק יט) ,וגם כשם של מעמד חברתי ממש כמו שתיבת "גר" שמשה לסימון מחוסר הזכויות כך התפתח צירוף לשון כגון "בן חורין" , שבמקורו מתיחס לבן של חורים וסגנים ,אולם בתקופת המשנה החל להתפרש בהוראת - "חפשי ופטור משעבוד" [1].
אולברייט מציין כי האזרח במקרא הוא יליד ארץ-כנען שקדם לבני ישראל, השוו: ”כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר, וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ“ (במדבר ט, פסוק יד)
יש להוסיף לדף זה את הערך: אִזְרֵחַ.
