אזרח
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יש להוסיף לדף זה את הערך: אִזְרֵחַ.
אֶזְרָח[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אזרח |
הגייה* | ezrakh |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ז־ר־ח |
דרך תצורה | משקל אֶקְטָל |
נטיות | ר׳ אֶזְרָחִים; נ׳ אֶזְרָחִית, נ"ר אֶזְרָחִיוֹת; אֶזְרַח־, ר׳ אֶזְרְחֵי־ |
- בן הארץ. מי שהמדינה מגדירה כשייך אליה.
- ”תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם.“ (שמות יב, פסוק מט)
- ”בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.“ (ויקרא כג, פסוק מב)
- ”כָּל-הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה-כָּכָה אֶת-אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ לַיהֹוָה.“ (במדבר טו, פסוק יג)
- ”וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר-הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.“ (יחזקאל מז, פסוק כב)
- כחלק מהיותי אזרח ישראלי עליי לתרום למדינתי ולשרת שלוש שנים בצה"ל.
- בהשאלה מ־(1): מי שאינו שייך לצבא.
- עם סיום כהונתו של הרמטכ"ל בצה"ל הוא ישוב להיות אזרח.
גזרון[עריכה]
- עפ"י הפירוש המקראי-מקורי, "אזרח" הוא בן ישראל הטהור בייחוסו המתואר בדמויים של צמח כנראה הגפן טהורת הגזע . ”רָאִיתִי, רָשָׁע עָרִיץ;וּמִתְעָרֶה, כְּאֶזְרָח רַעֲנָן “ (תהלים לז, פסוק לה).
- כנראה קרוב לשורש זה שורש "שרח"-האכדי , במשמעות טהור וזורח , ואפשר שהביטוי גפן סורחת , בהוראת "אזרח הגפן" ,אף על פי שתחילתו של השם "אזרח" כמונח אתני , יתכן ובמקרא שימש כמונח גיאוגרפי ( ראו, הצירוף ”אֶזְרַח הָאָרֶץ“ (שמות יב, פסוק יט) ,וגם כשם של מעמד חברתי ממש כמו שתיבת "גר" שמשה לסימון מחוסר הזכויות כך התפתח צירוף לשון כגון "בן חורין" , שבמקורו מתיחס לבן של חורים וסגנים ,אולם בתקופת המשנה החל להתפרש בהוראת - "חפשי ופטור משעבוד" [1].
צירופים[עריכה]
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- רוביק רוזנטל, אזרח, באתר "הזירה הלשונית"
- אבשלום קור, "באופן מילולי: אזרח – מילה נרדפת לצמח הארץ". icast, 6.01.2011
סימוכין[עריכה]
- ↑ משה דוד קאסוטו, אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו , "אזרח" עמ' 189, תש"י - 1950