תושב

תּוֹשָׁב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תושב
הגייה^*	toshav
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	י־שׁ־ב
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵל
נטיות	תּוֹשַׁב־; נ׳ תּוֹשֶׁבֶת; ר׳ תּוֹשָׁבִים, תּוֹשְׁבֵי־; נ"ר תּוֹשָׁבוֹת, תּוֹשְׁבוֹת־

אדם שגר במקום מסוים באופן קבוע.
- ”לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם, תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ-הֶעָרִים הָאֵלֶּה, לְמִקְלָט--לָנוּס שָׁמָּה, כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.“ (במדבר לה, פסוק טו)
- ”כל אחד מחברי־הכנסת וגם כל תושב בישראל, רשאי לשאול: למה נמשכות השיחות כל־כך הרבה זמן?“ (המשא־ומתן להקמת ממשלה חדשה, מאת דוד בן־גוריון, בפרויקט בן יהודה)

ערך בוויקיפדיה: תושב