גדיל

גְּדִיל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גדיל
הגייה*	gdil
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ד־ל
דרך תצורה	משקל קְטִיל
נטיות	ר׳ גְּדִילִים; גְּדִיל־, גְּדילֵי־

גדילים

חלקי חבל בעל שלושה גדילים (סיב, חוט, גדיל)

1. לשון המקרא ציצת חוטים שזורים יחד המעטרת שולי בגד וכדומה.

   • ”גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ.“ (דברים כב, פסוק יב)
   • ”ואחרי כן כורך מן החוט הארוך על החוטין האחרים שליש. והוא נקרא גדיל.“ (הלכות ציצית, מאת חננאל בן חושיאל, שנה:סביב שנת 1057, באתר מאגרים)
   • ”והוא נשען סרוח על מיטתו ביקר כרים, כרי חור וכרפס, ומכסהו – סדין ארגמן בגדילי זהב, נופל לגלים נטוש ארצה.“ (מעשה הנזירה, מאת ש. בן-ציון, בפרויקט בן יהודה)

2. עברית חדשה (ימאות) מחלקי החֶבֶל: מספר חוטי חבל שזורים יחד, מקלעת ארוכה של חוטי חבל.

   • "הַחֶבֶל עָשׂוּי סִיבֵי צְמָחִים (fibres) הַשְׁזוּרִים לְחוּטִים (yarns); הַחוּטִים שְׁזוּרִים לִגְדִילִים (strands); שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה גְּדִילִים שְׁזוּרִים לְחֶבֶל (rope); וְיֵשׁ שֶׁשְׁלֹשָׁה חֲבָלִים שְׁזוּרִים לְכֶבֶל (cable)." (זאב הים, חבלים וקשרים, 1944)
   • ”הִרְגַשְׁתִּי שׁוּב כֵּיצַד הַכֶּבֶל מִתְרוֹפֵף מִמְתִיחָתוֹ, וּבִתְנוּפָה חֲזָקָה נִתַּקְתִּי אֶת גְדִילָיו הָאַחֲרוֹנִים.“ (אי המטמון, מאת רוברט לואיס סטיבנסון, תרגום: אוריאל אופק, בפרויקט בן יהודה)

3. (ביולוגיה) מקטע חדש של דנ"א הנוצר בתהליך השכפול.

גיזרון

• האקדמיה ללשון העברית, מבחר מונחים בתפירה ובלבוש (תשמ"ד), 1984; מונחי רקמה תחרה והידורים (תשס"ה), 2005; מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מילון הביולוגיה המולקולרית והמיקרוביולוגיה (תשנ"ה), 1994.

פרשנים מפרשים

• רש"י על יבמות ה ב: גְּדִיל שְׁנַיִם - אי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטין.

מילים נרדפות

• עיקר (2)

תרגום

• אנגלית: fringe‏, tassel‏‏‏‏‏ (1); strand‏‏‏‏‏ (2); strand‏‏‏‏‏ (3)

ראו גם

• גָּדַל במשמעות שָׁזַר, קָלַע.
• ציצית