לשון המקרא (ימאות) (א) נסיעה על פני הים; (ב) נסיעה בסירה או ביאכטה לספורט, לתחרות או לפנאי; (ג) נסיעה בספינה או באונייה לנופש ולפנאי, לרוב בכיוונים שונים או לשם ביקור במקומות שונים.
השיט בים הפתוח טומן בחובו סכנות לא מעטות.
שיט תחרותי הוא אחד מענפי הספורט המצליחים בישראל.
"שיט בים הקריבי הוא חוויה מדהימה, בה נפגש המטייל עם ערי נמל יפות הנמצאות באיים הפסטורליים (מרשימים) שבים הקריבי." (מתוך אתר פרסומי של חברה להפלגות נופש)
עברית חדשה (ימאות) [מיושן] ספנות, תובלה ימית מסחרית.
”בראש מחלקת השיט [של ביה"ס הימי] יעמוד רב־חובל אנגלי, בעל נסיון בהדרכה ימית.“ ("דבר", 13 בספטמבר 1938, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
”זוהי אנית הנוסעים השלישית [...] והיא תהא בבעלותה של "צים", חברת השיט הלאומית.“ ("המשקיף", 27 באוקטובר 1948, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
1. מן ש-ו-ט, שָׁט. המלה שַׁיִט מופיעה פעם אחת במקרא כחלק מן הצירוף "אֳנִי שַׁיִט" ( ”... בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ.“ (ישעיהו לג, פסוק כא)), שפירושו ספינה עוברת־ים או אולי ספינת־משוטים.
2. מחידושי דוד רמז.[1] האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
"הַטְּהוֹרִין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס... וְחָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין..." (משנה כלים ב ג)
”הרי דגי לאקס אלו, השייטים הקלים והמהירים, שהים כלו לפניהם, הם מגבילים למשכנם מקום מצומצם ואיש אל יצא ממקומו.“ (השקפה כללית על הדגים, מאת שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים), 1877, באתר מאגרים)
