קווץ

אין לבלבל ערך זה עם הערך כווץ.

אין לבלבל ערך זה עם הערך קוץ'.

קָווּץ א[עריכה]

לשון חז"ל מלא בקוצים
- ”(לולב) קווץ סדוק עקום“ (בבלי, מסכת סוכה – דף לב, עמוד א)

במשנה שם יש גורסים כָּווּץ כמו מְכֻוָּץ (רמב"ם, מאירי)

לשון חז"ל ששיער ראשו מגודל. בעל שיער נאה ומטופח.
- {{צט/רבה|והיא שואלתו ואומרת לו מי היה מגדלך, והוא אומ' לה בחור אחד קווץ נאה שאין כיוצא בו|דברים|טו
- ”מָשָׁל לְקָווּץ וְקֵרֵחַ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל שְׂפַת הַגּוֹרֶן וְעָלָה הַמּוֹץ בַּקָּווּץ וְנִסְתַּבֵּךְ בִּשְׂעָרוֹ עָלָה הַמּוֹץ בַּקֵרֵחַ וְנָתַן יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְהֶעבִירוֹ“ (בראשית רבה, פרשה סה, סימן טו)
- מלך בשר ודם יוצא לקומפון, כמה נאים כיוצא בו, כמה גיבורים כיוצא בו, כמה קווצים כיוצא בו, כמה נאים ממנו (ילקוט שמעוני תהלים רמז תשצ"ו)

כנראה מן קווצות שיער ראו קווצה.

ב ”קווץ לא יתרום מפני החשד“ (ירושלמי, מסכת שקלים – פרק ג, הלכה ב) קרבן העדה מפרש "בעל שיער" מלשון קווצותיו תלתלים. ורמב"ם מפרש עני ונבהל מלשון ”קצתי בחיי“ (בראשית כז, פסוק מו).