שביב
מראה
שְׁבִיב
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | שביב |
הגייה* | shviv |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | שׁ־ב־ב |
דרך תצורה | משקל קְטִיל |
נטיות |
- ניצוץ הניתז פתאומית, בדר"כ מדורה.
- ”גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא-יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ.“ (איוב יט, פסוק ה)
- ”כָּל-קֳבֵל דְּנָה, מִן-דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה, וְאַתּוּנָא, אֵזֵה יַתִּירָה; גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ, דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, קַטִּל הִמּוֹן, שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא“ (דניאל ג, פסוק כב).
- ”וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי-נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק“ (דניאל ז, פסוק ט).
- "אל תצלח בנחלת רשע פן תבער כשביב אשו" (בן סירא ח י)
- "ויבש מפלגיהם ותשוט בשביבי להוב עד אפס כול שיתיהם. באושי חמר תאוכל". (מגילת ההודיות,פרק:מה; פסוק:יט).
גיזרון
[עריכה]- מצרית קדומה: shaubu [1].
- מנדעית: שממביביא.
- ערבית: شب; يَشُبُّ במשמעות ניצוצות (בעיקר צבעוניים).
- במילון האטימולוגיה של ד"ר אֶרְנֶסְט דוד קליין מועלית הסברה כי המילה "שביב" מקורה סורי בתצורת: "שׁוב" ובמשמעות "לבעור", מילה זו מצאה דרכה גם לניבים המושפעים ממנה: בבלית-ארמית ,וארמית ישראלית, חדרה לספר דניאל בתצורת - "שביבא"[2]
נגזרות
[עריכה]- שבו (האבן המזוהה עם שבט נפתלי או גד)
מידע נוסף
[עריכה]- המהר"ל בספרו "נצח ישראל" , לתלמוד בבלי (בבא בתרא עה א), קושר "שביב" עם אבן החן "ישפה" -ש"הגוון שלו דומה לאש".