מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שביב
הגייה * sh-viv
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־ב־ב
דרך תצורה משקל קְטִיל
נטיות
ניצוץ הניתז פתאומית, בדר"כ מדורה .
”גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא-יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ.“ (איוב יט , פסוק ה ) ”כָּל-קֳבֵל דְּנָה, מִן-דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה, וְאַתּוּנָא, אֵזֵה יַתִּירָה; גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ, דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, קַטִּל הִמּוֹן, שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא“ (דניאל ג , פסוק כב ) . ”וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי-נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק“ (דניאל ז , פסוק ט ) . "אל תצלח בנחלת רשע פן תבער כשביב אשו" (בן סירא ח י ) "ויבש מפלגיהם ותשוט בשביבי להוב עד אפס כול שיתיהם. באושי חמר תאוכל". (מגילת ההודיות,פרק:מה; פסוק:יט). מצרית קדומה: שָׁהְאֻבֻּ shaubu [1]
אכדית: שָׁבָּאֲבֻּ.
מנדעית:שממביביא.
ערבית: שָבֲּא شب ; יָ-אְשֻ-בּוּ يَشُبُّ
במילון האטימולוגיה של ד"ר אֶרְנֶסְט דוד קליין מועלית הסברה כי המילה "שביב" מקורה סורי בתצורת: "שׁוב" ובמשמעות "לבעור", מילה זו מצאה דרכה גם לניבים המושפעים ממנה: בבלית-ארמית ,וארמית ישראלית, חדרה לספר דניאל בתצורת - "שביבא"[2] מילים נרדפות [ עריכה ] מידע נוסף [ עריכה ] המהר"ל בספרו "נצח ישראל" , לתלמוד בבלי (בבא בתרא עה א), קושר "שביב" עם אבן החן "ישפה " -ש"הגוון שלו דומה לאש".
↑ "An Egyptian Hieroglyphic Dictionary" מאת: ארנסט ווליס, עמ' 725
↑ sefaria ,Klein_Dictionary -"שביב"
