קוצה

לערך העוסק בפועל קוֹצֶה; ראו צורת עבר קָצָה.

קוֹצָה

לשון חז"ל מין צמח קוצני שזרעיו שמשו לצביעה.
- ”כל שהוא אוכל, פרט לספיחי סטיס וקוצה“ (בבלי, מסכת פסחים – דף נו, עמוד ב)
- ”זרע אסטיס וזרע קוצה וזרע ביקיא“ (ירושלמי, מסכת מעשרות – דף נב, עמוד א)

אין לבלבל ערך זה עם הערך קבוצה.

לשון המקרא (משמעות משוערת) קבוצת שיער בראש האדם.
- ”קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה“ (שיר השירים ה, פסוק ב)
- ”רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב “ (שיר השירים ה, פסוק יא)
- ”מעשה באחד שבא אלי מן הדרום וראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים נמתי לו בני מה ראית לשחת שער זה נאה“ (תוספתא, מסכת נזיר – פרק ד, הלכה ז)