קצה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יש להוסיף לדף זה את הערך: קֵצֶה.
קָצָה[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | |
שורש וגזרה | ק־צ־י/ה |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל חתך והפריש
- ”תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית, אֵין קוֹצִין אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה, אֲבָל קוֹצֶה אוֹתָם בְּחֻרְבָּה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ח, משנה ו)
- ”הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ“ (משנה, מסכת חלה – פרק ב, משנה ג)
- ”הַפּוֹשֶׂה בָרִאשׁוֹן, חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר, יִנָּתֵץ“ (משנה, מסכת נגעים – פרק יג, משנה א)
גיזרון[עריכה]
}}
קָצֶה[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קצה |
הגייה* | katse |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ק־צ־י/ה |
דרך תצורה | משקל קָטֵל |
נטיות | ר׳ קְצָווֹת, קְצֵה־, קְצוֹת־ וגם קַצְוֵי |
- המקום שבו משהו מסתיים במיוחד על פני שטח כלשהו, סוף.
- ”וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.“ (בראשית כג, פסוק ט)
- ”וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.“ (במדבר לג, פסוק ו)
- ”וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהוָה אֶת-קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת...“ (שופטים ו, פסוק כא)
- ”וכשהוא בא, סוף-סוף, גם אז הרי הוא יושב על קצה הכסא, מנומס כל-כך, כמו זר...“ (ערב ובוקר, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון[עריכה]
- קרוב אל קץ שורשים נוספים חולקים את השורש הפנימי ק־ץ כמו קצר קצץ וגם הקיץ. כולם שייכים לסופיות.
- השורש הדו-ספרתי הכללי ק-ץ, קרוב אל ק-ט, קשור לרעיון של לחתוך: קצר, קצץ, קצב, קצע, קצה, קֵץ, קטע, קטף, קטם[1], גם קטל (=חתך במשמעו הבסיסי, כמו ארמית קטל 'חתך'[2]), וסביר להניח קטן (=שקטעו אותו).
צירופים[עריכה]
- על קצה המזלג
- קצה גבול היכולת
- אפס קצהו
- על קצות האצבעות
- אחז את החבל בשני קצותיו
- כל קצוי ארץ
- קצה חוט
- אור בקצה המנהרה
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
- ↑ ראו ערכים במילון אבן-שושן: קטע, קצה, קצע, קטם.
- ↑ מילון יסטרוב.