קצה

יש להוסיף לדף זה את הערכים: קֵצֶה, קָצָה.

קָצֶה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קצה
הגייה^*	katse
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־צ־י/ה
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	ר׳ קְצָווֹת, קְצֵה־, קְצוֹת־ וגם קַצְוֵי

המקום שבו משהו מסתיים במיוחד על פני שטח כלשהו, סוף.
- ”וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.“ (בראשית כג, פסוק ט)
- ”וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.“ (במדבר לג, פסוק ו)
- ”וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהוָה אֶת-קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת...“ (שופטים ו, פסוק כא)
- ”וכשהוא בא, סוף-סוף, גם אז הרי הוא יושב על קצה הכסא, מנומס כל-כך, כמו זר...“ (ערב ובוקר, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)

קרוב אל קץ שורשים נוספים חולקים את השורש הפנימי ק־ץ כמו קצר קצץ וגם הקיץ. כולם שייכים לסופיות.
השורש הדו-ספרתי הכללי ק-ץ, קרוב אל ק-ט, קשור לרעיון של לחתוך: קצר, קצץ, קצב, קצע, קצה, קֵץ, קטע, קטף, קטם^[1], גם קטל (=חתך במשמעו הבסיסי, כמו ארמית קטל 'חתך'^[2]), וסביר להניח קטן (=שקטעו אותו).