מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קצה
|
| הגייה* |
katse
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ק־צ־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
| נטיות |
ר׳ קְצָווֹת, קְצֵה־, קְצוֹת־ וגם קַצְוֵי
|
- המקום שבו משהו מסתיים במיוחד על פני שטח כלשהו, סוף.
- ”וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.“ (בראשית כג, פסוק ט)
- ”וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.“ (במדבר לג, פסוק ו)
- ”וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהוָה אֶת-קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת...“ (שופטים ו, פסוק כא)
- ”וכשהוא בא, סוף-סוף, גם אז הרי הוא יושב על קצה הכסא, מנומס כל-כך, כמו זר...“ (ערב ובוקר, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- קרוב אל קץ שורשים נוספים חולקים את השורש הפנימי ק־ץ כמו קצר קצץ וגם הקיץ. כולם שייכים לסופיות.
מילים נרדפות[עריכה]
