מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חוד
הגייה * chod
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ח־ד־ד
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות ר׳ חֻדִּים
קצה דוקרני, מחודד.
להגדרה זו אין משפט מדגים . אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.כאן .
[צה"ל] כוח המוביל, שנמצא בחזית הקדמית ביותר.[סלנג] בהשאלה (1): ליבת גרפיט צרה המשמשת לכתיבה בעפרונות מכניים .מילים נרדפות [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חד
הגייה * chad
חלק דיבר תחילית
מין זכר
שורש י־ח־ד
דרך תצורה משקל קְטָל
נטיות
תחילית המתווספת לשם או לתואר המתכוון לדבר בעל דבר יחיד.
”וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם בְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ הַנִּדְבָּרִ֤ים בְּךָ֙ אֵ֣צֶל הַקִּיר֔וֹת וּבְפִתְחֵ֖י הַבָּתִּ֑ים וְדִבֶּר־חַ֣ד אֶת־אַחַ֗ד אִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר בֹּֽאוּ־נָ֣א וְשִׁמְע֔וּ מָ֣ה הַדָּבָ֔ר הַיּוֹצֵ֖א מֵאֵ֥ת יְהוָֽה“ (יחזקאל לג , פסוק ל ) מילים נרדפות [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חד
הגייה * chad
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ח־ד־ד
דרך תצורה משקל קָטֵל
נטיות נ׳ חַדָּה, ר׳ חַדִּים, נ"ר חַדּוֹת
שיכול לפלח בקלות.
”...בְּנֵי-אָדָם – שִׁנֵּיהֶם, חֲנִית וְחִצִּים; וּלְשׁוֹנָם, חֶרֶב חַדָּה .“ (תהלים נז , פסוק ה ) מילים נרדפות [ עריכה ] הציג חידה .
”וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה -נָּא לָכֶם חִידָה אִם-הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים“ (שופטים יד , פסוק יב ) ”בֶּן-אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל“ (יחזקאל יז , פסוק ב ) מן השורש ח־ד־י/ה נפוץ בארמית משמעו שמחה חדוה . חָד או חָדָה [ עריכה ] לשון המקרא שָׂמַח .
”וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.“ (שמות יח , פסוק ט ) ”כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד, תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ.“ (תהלים כא , פסוק ז ) חדה אדון בשמחה ונועם, זעק לענו בטעם (אלעזר הקליר, סדרי דיברין לשבועות) הפועל מופיע בשפות שמיות נוספות, אכדית: ḫadû ; אוגריתית: ḫdw; ארמית וסורית: חדי ܚܕ݂ܼܝ . בערבית, השורש ح־ظ־ظ (ח־ט'־ט') משמש בהוראת שמחה, כגון محظوظ (מָחְט'וּט') - שמח, בר-מזל. משערים שצורת המילה בפרוטו-שמית: ḫadāw*. פרשנים מפרשים [ עריכה ] בחז"ל (סנהדרין צד ע"א) נחלקו: "רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו, ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו". מילים נרדפות [ עריכה ] מידע נוסף [ עריכה ] השם הפרטי-מקראי ”יַחְדִּיאֵל“ (דברי הימים א׳ ה , פסוק כד ) נמצא גם בתיעוד חוץ-מקראי באכדית, כמו בשם: "חַדִיאֵרִישׁ-אִישׁ" - הילד/האל חדה (שמח).[1] הערות שוליים [ עריכה ]
↑ בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, חלק ג', מוסד ביאליק תשכ"ה, עמוד 635.
