צואה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
צַוָּאָה[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | צוואה |
הגייה* | tsavaa |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | צ־ו־י/ה |
דרך תצורה | משקל קַטָּלָה |
נטיות | ר׳ צַוָּאוֹת |
- לשון חז"ל צווי, הוראה.
- תני רבי אושעיא...: "וכתבתם" - הכל בכתב, אפילו צואות (ברכות טו ב)
- בהשאלה: מסמך משפטי בו מורה האדם את אשר ייעשה בקניינו לאחר מותו.
- ”צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה (מלכים ב׳ כ, פסוק א) – בצואה בעלמא.“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף קמז, עמוד א)
מקור[עריכה]
- לשון חז"ל משרש מקראי.
תרגום[עריכה]
מסמך משפטי
|
ראו גם[עריכה]
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
![]() |
צוֹאָה[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | צואה |
הגייה* | tzoa |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | י־צ־א |
דרך תצורה | משקל קְטוֹלָה |
נטיות |
- הפרשות המעיים.
- ”כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.“ (ישעיהו כח, פסוק ח)
- ”הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם.“ (מלכים ב׳ יח, פסוק כז)
- הרחבה של (1) לכלוך, זוהמה.
מקור[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית:
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
![]() |
![]() |
השורש יצא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
צוֹאֶה[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | צואה |
הגייה* | |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | י־צ־א |
דרך תצורה | משקל קְטוֹל |
נטיות | נ׳ צוֹאָה, ר׳ צוֹאִים, נ"ר צוֹאוֹת |
- מלוכלך. מה שדבוק בו חומרים מאוסים ולא רצויים.
גיזרון[עריכה]
- הפועל צָאָה לא קיים כנראה שהתואר צואה נגזר מצוֹאָה (שהיא מיציאה ). המילה מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק לעיל.
- בלשון חז"ל גם צואי. ”ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ד, משנה ז)
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: word