צואה

צַוָּאָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צוואה
הגייה*	tsavaa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	צ־ו־י/ה
דרך תצורה	משקל קַטָּלָה
נטיות	ר׳ צַוָּאוֹת

צוואה (2)

1. לשון חז"ל צווי, הוראה.

   • תני רבי אושעיא...: "וכתבתם" - הכל בכתב, אפילו צואות (ברכות טו ב)

2. בהשאלה: מסמך משפטי בו מורה האדם את אשר ייעשה בקניינו לאחר מותו.

   • ”צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה (מלכים ב׳ כ, פסוק א) – בצואה בעלמא.“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף קמז, עמוד א)

מקור

• לשון חז"ל משרש מקראי.

תרגום

   הוראה

אנגלית: order‏, command‏‏‏‏

   מסמך משפטי

אנגלית: will‏‏‏‏ אסטונית: testament‏‏‏‏ אספרנטו: testamento‏‏‏‏ ארמנית: կտակ‏‏‏‏ גרמנית: Testament‏‏‏‏ הולנדית: testament‏, laatste wilsbeschikking‏‏‏‏ הונגרית: végrendelet‏‏‏‏ טורקית: vasiyet‏‏‏‏ יוונית: διαθήκη‏‏‏‏ יפנית: 遺書‏‏‏‏ לטינית: testamentum‏‏‏‏ מלית: wasiat‏‏‏‏ מקדונית: тестамент‏‏‏‏ נורווגית: testament‏‏‏‏ סווהילית: wasia‏‏‏‏ סלובנית: oporoka‏‏‏‏ סלובקית: testament‏‏‏‏ ספרדית: testamento‏‏‏‏ פולנית: testament‏‏‏‏ פורטוגלית: testamento‏‏‏‏ פינית: testamentti‏‏‏‏ צ'כית: závěť‏, poslední vůle‏‏‏‏ צרפתית: testament‏‏‏‏ רומנית: testament‏‏‏‏ רוסית: завещание‏‏‏‏ שוודית: testamente‏‏‏‏

ראו גם

• דיתיקי

ראו גם

• ירושה

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: צוואה

צוֹאָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צואה
הגייה*	tzoa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	י־צ־א
דרך תצורה	משקל קְטוֹלָה
נטיות

צואה

1. הפרשות המעיים.

   • ”כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.“ (ישעיהו כח, פסוק ח)
   • ”הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם.“ (מלכים ב׳ יח, פסוק כז)

2. הרחבה של (1) לכלוך, זוהמה.

   • ”אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ.“ (ישעיהו ד, פסוק ד)

מקור

• מקרא. אולי מלשון יציאה. כמו המילה פֶּרֶשׁ

מילים נרדפות

• גללים
• חרא
• חרבון
• זבל
• פרש
• צאה
• קקי

תרגום

• אנגלית:

 1. feces‏‏‏‏

 2. filth‏‏‏‏

ראו גם

• לשלשת
• שתן

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: צואה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צואה

צוֹאֶה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צואה
הגייה*	tsoe
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	י־צ־א
דרך תצורה	משקל קְטוֹל
נטיות	נ׳ צוֹאָה, ר׳ צוֹאִים, נ"ר צוֹאוֹת

1. מלוכלך. מה שדבוק בו הפרשות גוף או חומרים מאוסים ולא רצויים.

   • ”וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ“ (זכריה ג, פסוק ג)
   • ברית דמשק של כת קומראן נכתב:"...אל יקח איש עליו בגדים צואים או מובאים בגז כי אם כובסו במים או שופים בלבונה..."

גיזרון

• הפועל צָאָה לא קיים כנראה שהתואר צואה נגזר מצוֹאָה (שהיא מיציאה ). המילה מופיעה פעם אחת במקרא ”וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ“ (זכריה ג, פסוק ג) ומתארת את הופעת הכהן הגדול השערורייתית שכתוצאה ממפגש עם השטן (=אשתו הגוייה של הכהן הגדול) הגיע עטוי בגדים צואים לעיני כל. ופירש שמואל אליעזר הלוי איידלס בעניין זה : "אם נמצא בכהן פסול, שנשא אשה שאינה הוגנת לו ואסורה, לובש שחורים על עוונו, כשהוא הולך ”למקום שאין מכירין“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף טז, עמוד א) וילבש שחורים גם אם נמצא בו פסול מצד אבותיו וכגון שהוא חלל ילבש שחורים, ע"ש שנאמר ביהושע כהן גדול לעיל: "והוא לבוש בגדים צואים", לפי שבניו נשאו להם נשים שאינן הגונות לכהונה, וכו'.
• בלשון חז"ל גם צואי. ”ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ד, משנה ז)

מילים נרדפות

• צואי
• מזוהם
• מלכלך
• מטונף

ניגודים

• נקי
• מלובן
• מכובס

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏