לשון חז"ל גללים או הפרשות של בעלי חיים, או רקבובית של חומרים אורגניים. מכונה גם "דשן אורגני".
"לבדק הבית מועלין בהן ובמה שבתוכן. כיצד? הקדיש בור מלאה מים, אשפות מלאות זבל, שובך מלא יונים, שדה מלאה עשבים, אילן נשוי פירות, מועלין בהן. "(בבא בתרא עט א)
"אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. יצא השער פוסקין... רבי יוסי אומר אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה וחכמים מתירים"(בבא מציעא עב ב)
עברית חדשה פסולת המוצאת מהבתים, גיבוב של חפצים או מוצרים חסרי ערך שאין בהם צורך, אשפה.
מקור המילה הוא בלשון חז"ל. בלשון המשנה והתלמוד מתייחסת המילה "זבל" לחומרים אורגניים (הפרשות בעלי חיים ורקרבובית), בעוד המילה "אשפה" מתייחסת לפסולת במובנה הרחב יותר. בעברית המודרנית הפך השימוש במילה זבל, בנוסף להיותו כינוי ל"דשן", גם לכינוי אשפה ופסולת. ככינוי גנאי משמשת יותר המילה "זבל".
הפועל מופיע פעם אחת במקרא במשמעות זאת, ואמנם משמעותו המדויקת של הפועל לא נתחוורה עד תום. יש הרואים את הפועל בפסוק דלעיל קשור גם להתרוממות, לעלייה וזאת עפ"י שפות שמיות אחרות (כמו למשל אשורית), ויש הגורסים משמעות של "התגוררות" עפ"י שם העצם העברי "זְבוּל" מאותו השורש שפירושו משכן או היכל, וּמופיע קמעה במקרא ופה ושם גם בתלמוד.
ערך בוויקיפדיה: זבל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זבל (דשן אורגני)
