שחור

שְׁחוֹר

הַצֶבַע הַשָׁחֹר.
- ”סוּרָה חֹשֶךְ, הָלְאָה שְׁחוֹר! / סוּרָה מִפְּנֵי הָאוֹר!“ (בָּאנוּ חֹשֶךְ לְגָרֵשׁ, מאת שרה לוי-תנאי בזֶמֶרֶשֶׁת)
- ”סִיעַת-הָעוֹרְבִים בִּילֵל הִתְנַשְּׂאָה, מַסִּיעָה שְׁחוֹר-כְּנָפָהּ, צָרְחָה, עָפָה, הִסְתּוֹבְבָה, שְׁכוּלַת פֵּרוּרֵי הַלֶּקֶט, וַתֵּעָלֵם בַּמֶּרְחָק...“ (אהבה, מאת מתתיהו שהם, בפרויקט בן יהודה)

יחידאית במקרא, מופיעה בתוספת מילת יחס: מִ-, לקמן - ”חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת, צָפַד עוֹרָם עַל־עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ“ (איכה ד, פסוק ח). לפי חלק מהפירושים, בפסוק מדובר על פחם או פיח.

רש"י: "משחור – הוא פחם."
אבן עזרא: "שחור – שחרות, והוא שֵׁם."
בניב הערבי המבודד (ניב סוקוטרי) קיים הבטוי - חורִיש "ḥoriš" שמקורו כנראה אכדי - ראש=riš + שחור=ḥor^[1].
שחור (כישוף) - מילה שהתאזרחה בגלל יהדות ערב - בהוראת כשוף,קללה . מן ארמית שחר . יתכן מן מצרית קדומה שחר šḫr בהוראת 'התיעצות' (עם המכשף) ^[2]
התנא יהושע בן קרחה משבש את שם אחשוורוש ("אחֲשוֶשחוֹר") וגוזר משמו את המילה "שחור", זאת משום שבייש מלך זה את ישראל ”"ויְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"“ (אסתר רבה, פרשה א, סימן א) - אמר יהושע בן קרחה: שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדירה .

ערך בוויקיפדיה: שחור

↑ "לשון חכמים והתחומים הנושקים לה", אפרים חזן וזהר לבנת,אוניברסיטת בר אילן,תש"ע, עמ'-230
↑ Wolf Leslau - Semitic and Egyptian Comparisons .Journal of Near Eastern Studies. Vol. 21, No. 1 (Jan., 1962), pp-46 . Published by: The University of Chicago Press