מקור המילה בשפה אכדית , (פ) זֵ-בֵּאֶלֻ , זַָ-בַּאָלֻ - ze-bēlu,za-bālu במשמעות :לסחוב,להוביל,למסור(סחורה),זובולו - לגרום לאדם לחכות, נאמר גם על: "מחלה שלא נרפאת". הטיות שונות של הפועל האכדי דוגמת ("אִזָאבִּל" - i-za-ab-bi-il) מקושרות למשמעות המילה: "עוני","סבל".
השורש ס־ב־ל קשור הן להרמת משקל פיסי והן לתחושת הקושי הנפשי, בדומה לפועל נשא הבא במשמעות נשיאת משא וגם במשמעות סליחה ונשיאת עוון. נתן לראות תופעה זו גם בשפות אחרות, כגון בפועל to bear באנגלית, ובשורש حمل (חמל) בערבית.
במגילות בר כוככבא מופיעה תיבת "מסבלא" בסופית היידוע א' - "שמעון בר כוסבא הנסי על ישראל, ליונתן ולמסבלא סלם". "מסבלא" מן סורית, בהוראת לשאת. בכתבי יב - במשמעות ל"פרנס" כגון "הוית מסבל לך" - הייתי למפרנס לך. תיבה זו מופיעה כשמו הפרטי של פרנס עין גדי - מסבלה בן שמעון.
כיום לא נהוגה צורת רבים למילה "סֵבֶל", בדומה למלים אחרות המתארות רגש (כגון צַעַר, קנאה, חמלה). בתנ"ך מופיעה לעתים המלה צורת הרבים "סִבְלוֹת", כגון בבטוי "סבלות מצרים" (למשל ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם“ (שמות ה, פסוק ד). כמה מהפרשנים גזרו אותה מצורת נקבה, שכיום אינה בשימוש.
ערך בוויקיפדיה: סבל