מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | סבלנות |
| הגייה* | savlanut |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ס־ב־ל |
| דרך תצורה | סבלן + ־וּת |
| נטיות | כ׳ סַבְלָנוּתִי |
- לשון ימי הביניים יכולת של העברה על המידות ומחילה
- כי אשמתם בראשיהם ומנהיגיהם שאין טורחים ללמדם סבלנות והסתפק בהכרחי ולבלתי בקש מותרות (אלשיך במדבר פרק יא)
- תכונה של שליטה ברצונות, שקיומה נותן יכולת המתנה או איפוק או התמדה.
- "אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, פָּגָז מָתוֹק / סַבְלָנוּת, יַלְדֹּנֶת / בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין סִבָּה לִדְאֹג." (אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, מאת תלמה אליגון רוז)
- כאשר פקעה סבלנותו של המלצר הוא החליט להתפטר.
