מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
אַיִן (גם: אֵין) [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אין
הגייה * a yin, en
חלק דיבר תואר־הפועל
מין
שורש א־י־ן (גזור שם)
דרך תצורה משקל קַיִל
נטיות ס': אֵין-; אני: אֵינֶנִּי (מקראי) , אֵינִי (חז"ל) ; אנחנו: אֵינֶנּוּ; אתה: אֵינְךָ; את: אֵינֵךְ; אתם: אֵינְכֶם; אתן: אֵינְכֶן; הוא: אֵינֶנּו (מקראי) [1] (חז"ל) ; היא: אֵינֶנָּה (מקראי) , אֵינָהּ (חז"ל) ; הם: אֵינָם; הן: אֵינָן; הפסק: אָיִן.
(בעיקר בסמוך לפועל בהווה או למקור) מִלַּת עֵזֶר הַמַּבִּיעָה שְׁלִילָה, לֹא.
הֵעָדְרוֹ שֶלׁ דָּבָר, הֵפֶךְ מִן יֵשׁ, קַיָּם, נִמְצָא.
”... וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה“ (בראשית ב , פסוק ה ) ”וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת“ (במדבר כ , פסוק ה ) ”וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה: אֵין לָהּ וָלָד“ (בראשית יא , פסוק ל ) ”וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם“ (בראשית לז , פסוק כד ) ”וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו, וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ , וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא“ (בראשית לז , פסוק ל ) "נַגֵּן לִי הַכִּנּוֹר עַד אֵין כּוֹחַ/ אֲנִי רוֹצֶה אֶת אֶסְתֵּר לִשְׁכֹּחַ/ הוֹי לֹא לִזְכֹּר, לַעֲקֹר/ לַעֲקֹר מִלֵּב וּמִמֹּחַ" "נַגֵּן לִי הַכִּנּוֹר", נתן אלתרמן
לְלֹא, בִּלְעֲדֵי, בְּלִי, הֵפֶךְ מִן עִם.
”וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ: וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף“ (שמות כא , פסוק יא )
כלום , שום דבר
”כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ.“ (ישעיהו מ , פסוק יז ) ”הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כָּל הֶבֶל כָּל אָדָם נִצָּב סֶלָה.“ (תהילים לט , פסוק ו ) אוגריתית: 𐎛𐎐 (אִן);[2] [3]
במקורה הפרוטו-שמי מילה ארכאית בעלת הברה יחידה מונעת כפי הנראה בדוּ-תנועה "אַי" [ai] שהסתיימה באינפוף אשר הפך לעיצור הסוגר נ. לפי השערת רוברט חצרוני, המילה שימשה כתחילית שוללת בעלת הברה יחידה מונעת בדו-תנועה נַיִ-, והמילה אין נוצרה משיכול עיצורים אלו, לעומת החיוב שסומן בצליל המונשף h - הֵן במשמעות כֵּן.[4] [5] [6] מילים נרדפות [ עריכה ] הערות שוליים [ עריכה ]
↑ ומופיעה פעם אחת במליצה המקראית הצורה "אֵינֵמוֹ": ”בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ ; וְעִם-אָדָם, לֹא יְנֻגָּעוּ“ (תהילים עג , פסוק ה ) .
↑ לוחות UT 1141 שו' 5, UT 129 שו' 19, UT 76 II שו' 4, UT Krt שו' 142, UT 2 Aqht I שו' 19.
↑ KAI 181 (מצבת מישע ) שו' 24↑ אהרן דולגופולסקי, (באנגלית) מפרוטושמית לעברית , מילנו, איטליה: המרכז על שם חיימיטו למחקר שמי, 1999
↑ אדוארד ליפינסקי, (באנגלית) שפות שמיות - תרשים דקדוק משווה , לויבן, בלגיה: הוצאת הספרים פיטרס (סרוק ומפוענח, אך מקוון רק חלקית באתר גוגל ספרים), 2002, ISBN 9789042908154
↑ ליפינסקי, עמוד 1243 השערת הקדמת נָי- של רוברט חצרוני
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אין
הגייה * a yin
חלק דיבר מילת שאלה
מין
שורש
דרך תצורה משקל קַיִל
נטיות הפסק: אָיִן
לשון המקרא יכול לבוא עם מ' או ל' לפני אֵיזֶה מָקוֹם?, הֵיכָן?, אַיֵּה?.
”מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה.“ (במדבר יא , פסוק יג ) ”וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל-נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת-הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי-אַיִן וַנָּבוֹא אֶל-שְׁמוּאֵל“ (שמואל א׳ י , פסוק יד ) ” וְהָיָה כָל רֹאַיִךְ יִדּוֹד מִמֵּךְ וְאָמַר שָׁדְּדָה נִינְוֵה מִי יָנוּד לָהּ מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ.“ (נחום ג , פסוק ז ) ”עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה; דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן;“ (משנה, מסכת אבות – פרק ג, משנה א ) ”הֵי, צִיּוּנְיוּנֵי הַדֶּרֶךְ / אֲבָנִים לְבַנְבַּנּוֹת / טוֹב לָשׁוּט, תַּרְמִיל עַל שֶׁכֶם / אֵי בְּלִי אָן הַרְחֵק לִנְדֹּד“ (שִׁירַת הַנּוֹדֵד אהרון אשמן בזֶמֶרֶשֶׁת ) מקבילה בערבית: أَيْنَ (הגייה: אַיְןָ) מילים נרדפות [ עריכה ] מידע נוסף [ עריכה ] בלשון הדיבור רווח במיוחד לשאול עפ"י איפה, ואולם במקורות שואלים עם "אין": מֵאַיִן? (וגם: מִנַיִּן?), לְאַיִן?. רבים המדקדקים הפוסלים הוספת אותיות השימוש ל"איפה".
