אין אדם נתפס בשעת צערו

אֵין אָדָם נִתְפַּס בִּשְׁעַת צַעֲרוֹ

1. כאשר אדם נמצא בצער, אין להאשים אותו על מעשיו.

   • "אין תופסים אדם בשעת צערו, על דברים שאמר בכאבו במהלך ה'שבעה' על אמו, כך קבע בית משפט השלום בחדרה" (חדשות ערוץ 7).

מקור

• מהתלמוד הבבלי: ”'איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל' (איוב לד, לה), וכתיב 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב' (שם מב, ז). אמר רבא: מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף טז, עמוד ב).

ראו גם

• אדם
• מצוקה

השורש צער