אין אדם נתפס בשעת צערו

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֵין אָדָם נִתְפַּס בִּשְׁעַת צַעֲרוֹ[עריכה]

  1. כאשר אדם נמצא בצער, אין להאשים אותו על מעשיו.
    • "אין תופסים אדם בשעת צערו, על דברים שאמר בכאבו במהלך ה'שבעה' על אמו, כך קבע בית משפט השלום בחדרה" (חדשות ערוץ 7).

מקור[עריכה]

  • מהתלמוד הבבלי: "'איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל' (איוב לד, לה), וכתיב 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב' (שם מב, ז). אמר רבא: מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו" (בבלי, מסכת בבא בתראדף טז, עמוד ב).

ראו גם[עריכה]


השורש צער