שמו של החג מופיע לראשונה בתורה: ”וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה“ (שמות לד, פסוק כב). השם נובע מכך שהחג חל ביום שבו חולפים שבעה שבועות מהיום הראשון של חג הפסח.
התאריך העברי המדוייק שבו חל החג אינו נזכר במקרא. בזמן שנהגו לקבוע את לוח השנה על ידי קידוש החודש על פי הראייה, נקבע החג חמישים יום לאחר יום ראשון של פסח, שעשוי היה לחול בה' בסיוון, בו' או בז' בו, בהתאם להיות החודשים ניסן ואייר מלאים או חסרים.