חג הקציר

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חַג הַקָּצִיר[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חג הקציר
הגייה* khag hakatsir
חלק דיבר צרף
מין זכר
שורש ק־צ־ר ב
דרך תצורה
נטיות
מגל, אחד מכלי העבודה המשמשים בעת הקציר
  1. שם נרדף לחג השבועות.
    • "חֲרֹשׁ, חוֹרֵש, וּזְרַע, זוֹרֵעַ, / בְּמַעֲנִית הַלֵּב, / וּבוֹאוּ, בּוֹאוּ, זָר וָרֵעַ, / לְחַג קָצִיר קָרֵב." ("חג", רחל)
    • "קבע להן הקב"ה לישראל חג המצות שבו עשה להן נסים במצרים, וחג הקציר שבו נתן להם את התורה שאוכלין מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא" (מדרש תנחומא, פרשת משפטים, סימן י"ב)

מקור[עריכה]

  1. מקור הביטוי בתורה: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמות כג, טז). חג השבועות חל בסוף האביב, בתקופה שבה נהוג לקצור את החיטה ואת יבול השדה.

מובאות נוספות[עריכה]

  • "האיסור של בישול גדי בחלב אמו - יסוד ושורש לו בסדרי קרבנות עתיקים של חג השבועות בזמן הקדמון, בזמן שלא היה עוד 'חג מתן תורתנו', אלא חג הקציר סתם" ("הלכה ואגדה", חיים נחמן ביאליק)
  • "וריש לקיש אמר: וחג הקציר איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו - הוי אומר זה עצרת. אימת? אילימא ביום טוב - קצירה ביום טוב מי שרי? אלא לאו - לתשלומין." (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א')

שמות נרדפים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: שבועות


השורש קצר ב

השורש ק־צ־ר ב הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ק־צ־ר ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל קָצַר קוֹצֵר, קָצוּר יִקְצֹר קְצֹר לִקְצֹר
נִפְעַל נִקְצַר נִקְצָר יִקָּצֵר הִקָּצֵר לְהִקָּצֵר
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-