חטה

חִטָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חיטה
הגייה*	khita
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ חִטִּים; חִטַּת־, ר׳ חִטֵּי־

חיטה

1. צמח שדה המשמש מקור חשוב ללחם. החיטה נמנית עם שבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל.

   • זן של חיטה הקרוי "אם החיטה" נתגלה בארצנו על־ידי החוקר אהרון אהרונסון.
   • "זְרַע זֶרַע אֱמֶת בִּשְׂדֵה תְבוּנָה / לְיוֹם מָחָר וְשִׂים חִטָּה בְשׂוֹרָה" ("ספר הענק", רבי יהודה אלחריזי)
   • "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד, כב)
   • "הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים" (משנה, מסכת כלאים, פרק א', משנה ט')

גיזרון

1. מקור המילה אינו ידוע, אך בשפות אחרות כגון ארמית, סורית, ערבית ומצרית קיימות מילים מקבילות דומות.

מובאות נוספות

• "רואים צירינו הברוכים 'קיבוץ־גלויות בזעיר־אנפין', 'שבוע של שבת לאומי', מתענגים על התערוכה הארצי־ישראלית: חיטה, שעורה, גפן ורימון" ("על העיקר שאיננו", יוסף חיים ברנר)
• "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח)
• "ר' שמעון בן גמליאל אומר: חטה שאני טועם - אסור לאפות ומותר לכוס, חטים שאני טועם - אסור לכוס ומותר לאפות, חטה חטין שאני טועם - אסור בין לכוס בין לאפות" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"ג, עמוד ב')

צירופים

• חיטי עירך זונים - זרע מהם
• טענו חיטים והודה לו בשעורים
• תחת חיטה יצא חוח ותחת שעורה באשה

תרגום

• אנגלית: wheat‏‏‏‏
• גאורגית: ხორბალი‏‏‏‏ (הגייה: חוֹרבאלי)
• ערבית: قمح‏‏‏‏
• צרפתית: blé‏‏‏‏

ראו גם

ערך בוויקיפדיה: חיטה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיטה