[יהדות] מנהג אשר היה נהוג בימי בית־המקדש ובמסגרתו הביאו בני־ישראל את הפרות הבשלים הראשונים מבין שבעת המינים בתקופה שבין שבועות לחנוכה.
”אמרת: ביכורים טעונין הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום, מה ביכורים - אין נאכלין אלא בפני הבית, אף מעשר - אין נאכל אלא בפני הבית.“ (בבלי, מסכת תמורה – דף כא, עמוד א)
שם המנהג נמצא בתורה: ”רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יהוה אֱלֹהֶיךָ“ (שמות כג, פסוק יט). נמצא מוקדם יותר גם (בהטיית שייכות) באמורית (בתעתיק אכדי): bi-ik-ra-ti-ia, שחזור: bikrātī-ya (ביכוריי).[1]
ערך בוויקיפדיה: ביכורים