מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
איור של אדם צולל לבריכה
- לשון המקרא ירד אל מתחת לפני המים.
- ”נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.“ (שמות טו, פסוק י)
- יוסף צלל בים־סוף, ליד אילת.
- הצוללנים צוללים צלילת אימונים בנחל.
- בהשאלה: (תעופה) איבד גובה רב בזמן קצר.
- משהבחין הטייס במטוס אויב, צלל במהירות אל מתחת לעננים.
- בהשאלה: התעמק בלימוד נושא מסוים.
- היום נצלול אל נושא מרתק ומעניין.
- הופעה יחידאית בהוראה זו.
- משורש מקראי צ־ל־ל ב בהוראת: מקום עמוק (השוו: מצולה, וראו שם בגיזרון שכנראה גזור מהשורש צ־ל־ל א).
- לשון המקרא הטיל צל, הסתיר את האור והחשיך את פי השטח שכנגד גופו.
- ”וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת“ (נחמיה יג, פסוק יט)
- הופעה יחידאית בהוראה זו. גזור מהשורש צ־ל־ל ב בהוראת: חושך, בבואה חשוכה.
- לשון המקרא השמיע קול, השמיע צליל.
- ”שָׁמַעְתִּי - וַתִּרְגַּז בִּטְנִי, לְקוֹל - צָלֲלוּ שְׂפָתַי, יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז “ (חבקוק ג, פסוק טז)
- לשון המקרא תצלנה אזניו - ישמע באזניו קול צלצול. בהשאלה: יזדעזע ממה ששמע באזניו.
- ”הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כׇּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אׇזְנָיו.“ (ירמיה יט, פסוק ג)
- ”הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כׇּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אׇזְנָיו.“ (שמואל א׳ ג, פסוק יא)
- ארמית: צְלַל; ערבית: צַלַּ (עפ"י מילון אב"ש).
- לשון חז"ל עשאו לצלול.
- משורש צ־ל־ל החז"לי בהוראת: זך, ללא עכירות. ראו בגיזרון "צלול".
- מקביל לצורה בבניין פיעל צִלֵּל.
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
צילל
|
| שורש וגזרה |
צ־ל־ל ד
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון חז"ל עשה לצלול, הסיר ממנו העכירות.
- ”עכורה היתה החבית וצללנו אותה.“ (בראשית רבה, פרשה פ, סימן יב)
- "משמרת שתולין אותה מערב יום טוב מותר לצלל בה ביום טוב." (הלכות פסוקות, הלכות יין נסך)
- משורש חז"לי צ־ל־ל בהוראת: שקוף, זך. מקביל לצורה בבניין קל צָלַל ד.
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
צילל
|
| שורש וגזרה |
צ־ל־ל א
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- שיקע, הטביע.
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
צילל
|
| שורש וגזרה |
צ־ל־ל ה
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון חז"ל רוקן מ־, הסיר לגמרי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
צלל
|
| הגייה* |
tzelel
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
צ־ל־ל ב
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ז׳ צִלְלוֹ, נ׳ צִלְלַהּ, ר׳ צִלְלַם צִלְלַן
|
- לשון המקרא צֵל.
- ”יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי נָחַל.“ (איוב מ, פסוק כב)
- צורה יחידאית בהכפלת הלמ"ד.
