מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גב
הגייה * gav
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ג־ב־ב
דרך תצורה משקל קָטֵל
נטיות ר׳ גַּבִּים גם גַּבּוֹת; גַּב־, ר׳ גַּבֵּי־
גב האדם חלק הגוף מהעורף עד השת אצל האדם ובעלי־חיים. אחורי הגוף באדם, ואצל בעלי־חיים בעלי רגליים, הצד העליון של הגוף כשהם עומדים על הקרקע.
”אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דּוּ־פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן.“ (בראשית רבה, פרשה ח, סימן א )
לשון המקרא בהשאלה: שעליו מוסיפים דבר.[סלנג] תזהר ממני, שאני לא אביא עליך את הגב שלי! מקראי, בעיקר במשמעות 2.
באנגלית (מלטינית), הלוקה בגבנת קרוי גִיבּוּס gibbous לשון ימי הביניים גבי הא דאמרינן
לגבי מה שדברנו אתמול
לא היתה כל התייחסות לְגַבֵּיהֶם לשון חז"ל אֶצְלוֹ , אזל לגביה הלך אצלו במובן אֵלָיו , בלשון הבינים אצל במובן בעניין כיום השימוש רק בתחילית ל־.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גב
הגייה * gev
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ג־ו־ב ?
דרך תצורה משקל קָטֵל
נטיות ר׳ גֵּבִים
לשון המקרא שקע בקרקע שעומדים בו מים .
”וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר יהוה; עָשׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים .“ (מלכים ב׳ ג , פסוק טז ) ”אַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם, בָּאוּ עַל־גֵּבִים לֹא־מָצְאוּ מַיִם; שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם“ (ירמיהו יד , פסוק ג ) "עם אור את הגבים יצאנו לבקש, / בדרך למכתש" (אל הגבים יעקב שבתאי ) ”הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!/ הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת. / בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב . / בַּשָּׁמַיִם עָיִט“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי! שאול טשרניחובסקי , בפרויקט בן יהודה )
השורש גוב
השורש ג־ו־ב הוא שורש מגזרת נע"ו/י .
ג־ו־ב
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֵגִיב
מֵגִיב
יָגִיב
הָגֵב
לְהָגִיב
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גוב
הגייה * gov
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ג־ב־ב
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות ר׳ גֻּבִּים; גֹּב־, ר׳ גֻּבֵּי־; כ׳ גֻּבִּי
(יש לשכתב פירוש זה סלעים או בתוך ההרים , המשמש מקלט לחיות שונות. בור באדמה, מגדלים בו חיות טרף.
מארמית: מקראית. גֹּב או גֻּבָּא בור . ”...יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא.“ (דניאל ו , פסוק ח )
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גב
הגייה * gev
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
(משמעות משוערת) אחד משלבי התפתחות הארבה.
”וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ“ (ישעיהו לג , פסוק ד ) ”מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְֿ כְּגוֹב גֹּבָ י הַחוֹנִים בַּגְּדֵֿרוֹת בְּיוֹם קָרָהֿ שֶׁמֶשׁ זָרְחָהֿ וְנֹדַדֿ וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם“ (נחום ג , פסוק יז ) ”כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ וְהִנֵּה־לקש אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ“ (עמוס ז , פסוק א ) מקראי, לא בשימוש בעברית חדשה. מופיע במקרא גם גֹּבַי, גּוֹב. לפי רש"י, זהה לגֵב א . בלשון חז"ל: ארבה זה גובאי .
בבולות שנמצאו בלכיש מן סוף המאה ה-8 לפנה"ס נמצאה תיבת "עזריהו הגבה" כשם פרטי המעוטר בדמות ארבה, מחזה יוצא דופן, מחד - לאור האיסור המקראי הידוע, ומאידך-בשל העיטורים המפותחים שכמותם לא נמצאו אף לא בקרב עמים שמנהג עשיית התמונה היה חלק מפולחנם [ 1]
↑ נחמן אביגד, על תארים וסמלים בחותמות עבריים, עמ' 305 , ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 1981תשמ"א
