מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
-
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
מסכן |
| הגייה* |
misken |
| חלק דיבר |
שם־תואר |
| מין |
זכר |
| שורש |
ס־כ־ן א |
| דרך תצורה |
משקל מִקְטֵל |
| נטיות |
נ׳ מִסְכֵּנָה; ר׳ מִסְכֵּנִים |
- לשון המקרא אדם חסר אמצעים לפרנס את עצמו או את משפחתו.
-
- "וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא" (קהלת ט טו)
- אדם במצב מעורר רחמים, בגין צרה או מצוקה שפקדוהו.
- מהתנ"ך, שם המילה משמשת בהגדרתה הראשונה. כיום המילה משמשת במשמעותה השנייה, וזאת, כנראה בהשאלה מהמילה התנ"כית.
מילים נרדפות[עריכה]
- אביון, דך, דל, מך, עני, רש (1)
- אומלל, חדל אישים, חסר מזל, מוזנח, נטוש, עלוב, עלוב נפש (2)
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: עוני |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסכן |
| השורש סכן |
- שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
- ס־כ־ן א - מלשון סַכָּנָה.
- ס־כ־ן ב - התרגלות.
|
|
|
יש להוסיף לדף זה את הערך: מְסֻכָּן.
ערך בוויקיפדיה: עוני
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסכן
