חדל אישים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חֲדַל אִישִׁים[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | חדל אישים |
הגייה* | khadal ishim |
חלק דיבר | צרף |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ חִדְלֵי אִישִׁים |
- אדם ריק מתוכן, חסר ערך, שאינו ראוי להיחשב בן אדם.
- ”הוי חדל-אישים, מוג לב! ויקרא אליו עמיהוד בחמתו: הרם את המאכלת! וירימנה עלי, וישאלהו עמיהוד באזני כל העם: ההלוך תלך לגאול את דמי אחיך? וידום עלי.“ (עלי, מאת יוסף לואידור, בפרויקט בן יהודה)
- ”מאס עשיר אשר יעז בעשרו, וגבור אשר יגבר בחרבו, ועת תמצא אנוש ירא אלהים, והוא נבזה חדל אישים בחר בו.“ (ספר הענק, מאת ר' יהודה אלחריזי, בפרויקט בן יהודה)
מקור[עריכה]
- מהתנ"ך: "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ." (ישעיהו נג ג)
משמעות[עריכה]
סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.