חדל אישים
מראה
חֲדַל אִישִׁים
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | חדל אישים |
הגייה* | khadal ishim |
חלק דיבר | שם־תואר |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | ביטוי |
נטיות | ר׳ חִדְלֵי אִישִׁים |
- לשון המקרא אדם שפל ובזוי, אדם עלוב.
- "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ." (ישעיהו נג ג)
- ”הוי חדל-אישים, מוג לב! ויקרא אליו עמיהוד בחמתו: הרם את המאכלת! וירימנה עלי, וישאלהו עמיהוד באזני כל העם: ההלוך תלך לגאול את דמי אחיך? וידום עלי.“ (עלי, מאת יוסף לואידור, בפרויקט בן יהודה)
- ”מאס עשיר אשר יעז בעשרו, וגבור אשר יגבר בחרבו, ועת תמצא אנוש ירא אלהים, והוא נבזה חדל אישים בחר בו.“ (ספר הענק, מאת ר' יהודה אלחריזי, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
[עריכה]- מקור הביטוי במקרא.
ראו גם
[עריכה]לקריאה נוספת
[עריכה]- האקדמיה ללשון העברית, מטבעות לשון: חֲדַל אִישִׁים. תאריך עדכון: 21/07/2017.