חדל אישים

חֲדַל אִישִׁים[עריכה]

אדם ריק מתוכן, חסר ערך, שאינו ראוי להיחשב בן אדם.
- ”הוי חדל-אישים, מוג לב! ויקרא אליו עמיהוד בחמתו: הרם את המאכלת! וירימנה עלי, וישאלהו עמיהוד באזני כל העם: ההלוך תלך לגאול את דמי אחיך? וידום עלי.“ (עלי, מאת יוסף לואידור, בפרויקט בן יהודה)
  
  ”מאס עשיר אשר יעז בעשרו, וגבור אשר יגבר בחרבו, ועת תמצא אנוש ירא אלהים, והוא נבזה חדל אישים בחר בו.“ (ספר הענק, מאת ר' יהודה אלחריזי, בפרויקט בן יהודה)

מהתנ"ך: "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ." (ישעיהו נג ג)

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.