חדל אישים

חֲדַל אִישִׁים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חדל אישים
הגייה*	khadal ishim
חלק דיבר	צרף
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ חִדְלֵי אִישִׁים

1. אדם ריק מתוכן, חסר ערך, שאינו ראוי להיחשב בן אדם.

   • "הוי חדל-אישים, מוג לב! ויקרא אליו עמיהוד בחמתו: הרם את המאכלת! וירימנה עלי, וישאלהו עמיהוד באזני כל העם: ההלוך תלך לגאול את דמי אחיך? וידום עלי." (עלי, מאת יוסף לואידור, בפרויקט בן יהודה)

     "מאס עשיר אשר יעז בעשרו, וגבור אשר יגבר בחרבו, ועת תמצא אנוש ירא אלהים, והוא נבזה חדל אישים בחר בו." (ספר הענק, מאת ר' יהודה אלחריזי, בפרויקט בן יהודה)

מקור

• מהתנ"ך: "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ." (ישעיהו נג ג)

ראו גם

• ביזיון