סכן

סָכַן

לשון המקרא שֵירת, הועיל ל-.
- ” יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ“ (מלכים א׳ א, פסוקים ב–ד)
- ”הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם“ (איוב טו, פסוק ג)
- ”הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל“ (איוב כב, פסוק ב)
- ”כִּי אָמַר לֹא יִסְכָּן גָּבֶר בִּרְצֹתוֹ עִם אֱלֹהִים“ (איוב לד, פסוק ט)
- ”כִּי תֹאמַר מַה יִּסְכָּן לָךְ מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי“ (איוב לה, פסוק ג)

עפ"י גסניוס, כנראה^[1] השורש ס-כ-ן זהה לשורש שׁ-כ-ן, ולכן סוכן\סוכנת הינו 'מי ששוכן\שוכנת' (בבית), כלומר עוזרת בית או ממונה על הבית. משם סכן 'שירת, הועיל ל-': בפסוקים בספר איוב, סכן הוא מקביל של הועיל ( ”מַה יִּסְכָּן לָךְ\מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי“ (איוב לה, פסוק ג)).
השורש מצוי באכדית כדוגמת תיבה שהגייתה: אָסֻכִנִ (asuḫini ^[2]) בהוראת: היודע לקרוא,אורין, בר אורין.

לחלק מהפרשנויות בהשוואה למילה נסכן ” בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם“ (קהלת י, פסוק ט). יש מפרשים אוצרת כמו ערי מִסכנוֹת
יש קושרים בין שורש ס־כ־ן לשורש הארמית שׁ־ח־ן (שחון) (רבינו חננאל סוכה מ)

השורש ס־כ־ן ב הוא שורש מגזרת השלמים.

(יש לשכתב פירוש זה): לשון חז"ל הביא למצב בו הוא עלול לקרות אבדן או נזק.
- ”אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק א, משנה ג)
- אל תשלח ילד קטן לבדו, למה לסכן אותו?

השורש ס־כ־ן הוא שורש מגזרת השלמים.

↑ גסניוס.
↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago 2005 .vol: a-2 / page: 348