דך

דַּךְ[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דך
הגייה^*	dakh
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	ד־כ־ך
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	נ׳ דַּכָּה; ר׳ דַּכִּים, נ"ר דַּכּוֹת

לשון המקרא אדם שאין לו מספיק אמצעים לפרנס את עצמו או את משפחתו.
- ”וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ; מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.“ (תהלים ט, פסוק י)
- ”אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם; עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ.“ (תהלים עד, פסוק כא)
- ”לְשׁוֹן-שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו; וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה.“ (משלי כו, פסוק כח)

ערך בוויקיפדיה: עוני

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דך

לשון המקרא כתש, פורר לחתיכות זעירות.
- ”שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן.“ (במדבר יא, פסוק ח)

השורש ד־ו־ך הוא שורש מגזרת נע"ו\י.