מין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מִין א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מין
הגייה* min
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־י־ן
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות ר' מִינִים; מִינוֹ או מִינֵהוּ; מִין־, ר' מִינֵי־
  1. [ביולוגיה] דרגת המיון הבסיסית של יצורים חיים. לרוב קבוצת פרטים היכולים להתרבות בינם לבין עצמם.
    • המין האנושי מנצל היטב את סביבתו.
    • חתול בר הוא מין ממשפחת החתוליים.
    • "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב" (בראשית א, פסוק יב)
  2. זוויג; מאפיין של יצור חי הקובע עם מי הוא יכול להתרבות. לרוב זכר או נקבה.
    • מינו של העובר קובע את איברי הרבייה שיתפתחו אצלו.
  3. [מדעי החברה]מגדר; זוויג של יצור בהקשר החברתי תרבותי.
    • אני משתייכת למין הנשי.
  4. [דקדוק] מציין זכר, נקבה או סתמי בשֵמוֹת.
    • היום התווכחתי עם חברי בנוגע למינה של המילה "גרב": הוא טען שזכר, בעוד אני טענתי שנקבה.
  5. סקס, יחסי אישות; מגע אינטימי המערב איברי רבייה.
    • הריון נובע מקיום יחסי מין.
    • בבתי־הספר ברחבי הארץ נערכים שיעורי חינוך מיני.
  6. בהשאלה (1) סוג, טיפוס.
    • בספריה המרכזית יש ספרים מכל המינים והסוגים.
    • "שׁוֹר בָּר, מִין בְּהֵמָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִין חַיָּה. כֶּלֶב, מִין חַיָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִין בְּהֵמָה. חֲזִיר, מִין בְּהֵמָה. עָרוֹד, מִין חַיָּה. הַפִּיל וְהַקּוֹף, מִין חַיָּה. וְאָדָם מֻתָּר עִם כֻּלָּם לִמְשֹׁךְ וְלַחֲרֹשׁ וּלְהַנְהִיג:" (משנה, מסכת כלאיםפרק ח, משנה ו)

מובאות נוספות[עריכה]

1[עריכה]

  • "מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת" (בראשית ו, פסוק כ)
  • "וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף" (דברים יד, פסוק יח)
  • "כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה, אמר לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל" (פירוש רש"י לבראשית ב, פסוק כ)

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מִין ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מין
הגייה* min
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־י־ן
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות ר' מִינִים
  1. כופר באמונה דתית כלשהי.
    • "תנו רבנן: אדם יחידי נברא, ומפני מה - שלא יהו מינים אומרין: הרבה רשויות בשמים" (סנהדרין לח א)
    • "שאול שאלו אותי על מה שיש אִתי מן הטענות והתשובות [...] ועל המינים החולקים על המון ישראל" (ספר הכּוּזרי, רבי יהודה הלוי; תרגום אבּן־תיבּון)

גיזרון[עריכה]

  1. מקור המילה בתלמוד הבבלי: "פרשת ציצית מפני מה קבעוה? אמר רבי יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה" (ברכות יב ב). תחילה היא שימשה לכינוי הכופרים בעיקרי היהדות, כגון הצדוקים והנוצרים הראשונים, אולם מאוחר יותר קיבלה משמעות כללית יותר.

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: heretic‏‏‏‏

מִיֵּן[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא מיין
שורש וגזרה מ־י־ןגזרת נחי ע"ו
בניין פִּעֵל
  1. סידר אוסף של דברים, חילק אוסף של דברים לקבוצות.
    • הילדה מיינה את בובותיה לארבע קבוצות.

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש מין

השורש מ־י־ן הוא שורש מגזרת נחי ע"ו.

נטיות הפעלים[עריכה]

מ־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל מִיֵּן מְמַיֵּן יְמַיֵּן מַיֵּן לְמַיֵּן
פֻּעַל מֻיַּן מְמֻיָּן יְמֻיַּן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְמַיֵּן מִתְמַיֵּן יִתְמַיֵּן הִתְמַיֵּן לְהִתְמַיֵּן

מֻיַּן[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא מוין
שורש וגזרה מ־י־ןגזרת נחי ע"ו
בניין פֻּעַל
  1. סודר, חולק לקבוצות.
    • הבובות של הילדה מוינו.


השורש מין

השורש מ־י־ן הוא שורש מגזרת נחי ע"ו.

נטיות הפעלים[עריכה]

מ־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל מִיֵּן מְמַיֵּן יְמַיֵּן מַיֵּן לְמַיֵּן
פֻּעַל מֻיַּן מְמֻיָּן יְמֻיַּן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְמַיֵּן מִתְמַיֵּן יִתְמַיֵּן הִתְמַיֵּן לְהִתְמַיֵּן