זן

יש להוסיף לדף זה את הערך: זֵן.

זָן

לשון חז"ל סיפק צורכי מאכל ומשתה של אדם או בעל חיים. גם סיפק ודאג לכל צרכי גופו ההכרחיים של אדם.
- ”מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא וזן את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא חייב במזונותיהם ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה רבי אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ד, משנה ג)
- ” אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך אלא זנין אותה בבית בעלה“ (משנה, מסכת כתובות – פרק יב, משנה ג)
- הַזָּן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה ברכת המזון

המקור מארמית-יהודית: זון שאול מלשון שומרית בהגיית:זיזאן (𒍣𒍝𒀭) במשמעות חיטה. המילה מופיעה ביוונית-עתיקה "זזניון" ^[1] (ζιζάνιον) בהוראת עשב טפילי בשדה חיטה - "זון משכר" .
אכדית בבלית - זָאנִין za-ni-in בהוראת פרנס
מנדעית,וארמית סורית - זנא

השורש ז־ו־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

בבניין נפעל, בצורת הבינוני של יחידה, מותרת הנטייה כבלשון חז"ל; נִזֹּנֶת, או לפי הנטייה השגורה בעברית החדשה ובמקרא: נִזּוֹנָה.
בבניין נפעל, בצורת הֶעבר מותרת גם הנטייה בפתח, כנהוג בלשון חז"ל: נִזַּנְתָּ, נִזַּנְתִּי וְכולי.

קבוצה בעלת מאפיינים גנטיים המאפשרים ריבוי בצומח או החי.
- בפרדס זנים שונים של תפוזים.
- אנחנו זן נדיר (שיר).

מארמית: מין; כנראה בפסוק ”שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא“ (דניאל ג, פסוק טו), וגם ”יָת כָּל עוֹרְבָא לִזְנֵיהּ.“ (אונקלוס על ויקרא יא – פסוק טו)

גם בלשון עברית מובא פעם או פעמיים ”...אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה...“ (דברי הימים ב׳ טז, פסוק יד)
בפסוק ”מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן; צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ.“ (תהלים קמד, פסוק יג) לדעת רד"ק ועוד. לדעת רש"י ומצודות היא נרדפת למזון ומשורש זה.

ערך בוויקיפדיה: זן