רמב"ן כתב שהוא נגזר מהשורש הארמי שׁ־מ־ד־ע בהשמטת העין, שמשמעותו הכרה וידיעה, שהמשומד נעשה כזר לדתו.[2]
ר' יונה אבן ג'אנח אמר שבמקור המילה היא "משועמד", ומשמעותה בסורית וערבית היא טבילה לשם נצרות.[3] וכן מופיע בתרגום ר' שמואל אבן תיבון לספר הכוזרי: ”וְאָמְנָם יֵשׁוּ וַחֲבֵרָיו הֵם הַמְשֻׁעְמָדִים הַנִּכְנָסִים בְּתוֹרַת הַמַּעְמוּדִית הַטְּבוּלִים בַּיַּרְדֵּן.“ (ספר הכוזרי, מאמר שלישי, פסוק סה)[4] וכעי"ז כתב ר' יעקב אנטולי, חתנו של ר"ש אבן תיבון: "והאומה המתדמה בנו ובתורתנו כשהם מטבילים ומשעמדים מכניסים המשועמד בברית אמונתם" (מלמד התלמידים, פרשת לך לך).
