לשון חז"לטורף השייך לסוג במשפחת החתוליים (2), וחתול הבית בפרט; מין בגודל בינוני החי לצד האדם שבוית (אם כי במידה פחותה מן הכלב, שכן יש בו עדיין מאפיינים פראיים) לצורך צידם של חיות קטנות המזיקות לחקלאות.
”רבי ישמעאל אומר: מגדלין כלבים כופרין וחתולים וקופין וחולדות סנאים מפני שעשויים לנקר את הבית “ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף פ, עמוד א)
”והחתול – אף הוא באמצע, יושב על הכסת האדומה, מוליך ומביא זנבו בנחת, מלקק כפותיו, מפסיק ומצמצם עיניו לאור הנר“ (זקנים, מאת ש. בן ציון, בפרויקט בן יהודה)
לשון חז"ל. ישנם מפרשים קדומים שהסיקו ששמו של החתול ניתן לו משום שנכרך הוא כחיתול סביב מפנקיו.
כן מופיע בתרגום המקרא לארמית. למשל: המילה "איים" שבפסוק ”וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג“ (ישעיהו יג, פסוק כב) תורגמה בתרגום יונתן "חתולים".
המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. מן הפועל חִתֵּל.
בנוסף, בספר איוב נכתב: ”בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ“ (איוב לח, פסוק ט) חתולתו' - בהוראת "תכריכו" ישנם מפרשים קדומים שהסיקו שמכאן נגזר שמו של החתול משום שנכרך הוא סביב מפנקיו
ערך בוויקיפדיה: חתול
טקסונומיה בוויקימינים: Felis Sylvestris Catus
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חתול הבית
