מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
ציד
|
הגייה* |
tsayid
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
צ־י־ד
|
דרך תצורה |
משקל קַיִל
|
נטיות |
צֵיד־
|
- לכידת בעלי־חיים בסביבתם הטבעית, לרוב במטרה לשבות אותם או להורגם.
- ”הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה“ (בראשית י, פסוק ט)
- בעל חיים שנלכד.
- ”וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה“ (בראשית כז, פסוק לג)
- אכדית: צַדֻ ṣādu - לשוטט. וממנה נגזר 'ציידוּ' ṣāyadu - צייד, כיון שהיא פעולת ההתגנבות של הצייד. ערבית: صَيْد (צַיְד).
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: ציד |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציד |
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
צייד
|
הגייה* |
tsayad
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
צ־י־ד
|
דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
נטיות |
נ׳ צַיֶּדֶת, ר׳ צַיָּדִים, צַיָּדֵי־
|
צייד
- מי שעוסק בלכידה של בעלי־חיים.
- ”הִנְנִי שֹׁלֵחַ לדוגים (לְדַיָּגִים) רַבִּים, נְאֻם-יְהוָה--וְדִיגוּם; וְאַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים, וְצָדוּם מֵעַל כָּל-הַר וּמֵעַל כָּל-גִּבְעָה, וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים“ (ירמיהו טז, פסוק טז)
- "נאמן הצייד לומר זה עוף טמא וזה עוף טהור" (תוספתא/עבודה זרה/ה)
- ”'יוגבים' - אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה“ (בבלי, מסכת שבת – דף כו, עמוד א)
- ”...משל לצייד ששולה דגים מן הים: משכח זוטרי שקיל, משכח רברבי - שדי זוטרי ושקיל רברבי“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף מב, עמוד א)
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. ישנה מקבילה בערבית: صَيَّاد (צַיָּאד).
מילים נרדפות[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציידים |