ציד

יש להוסיף לדף זה את הערכים: צִיֵּד, צֻיַּד.

צַיִד[עריכה]

לכידת בעלי־חיים בסביבתם הטבעית, לרוב במטרה לשבות אותם או להורגם.
- ”הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה“ (בראשית י, פסוק ט)
בעל חיים שנלכד.
- ”וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה“ (בראשית כז, פסוק לג)

אכדית: צַדֻ ṣādu - לשוטט. וממנה נגזר 'ציידוּ' ṣāyadu - צייד, כיון שהיא פעולת ההתגנבות של הצייד. ערבית: صَيْد (צַיְד).

ערך בוויקיפדיה: ציד

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציד

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צייד
הגייה^*	tsayad
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־י־ד
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	נ׳ צַיֶּדֶת, ר׳ צַיָּדִים, צַיָּדֵי־

מי שעוסק בלכידה של בעלי־חיים.
- ”הִנְנִי שֹׁלֵחַ לדוגים (לְדַיָּגִים) רַבִּים, נְאֻם-יְהוָה--וְדִיגוּם; וְאַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים, וְצָדוּם מֵעַל כָּל-הַר וּמֵעַל כָּל-גִּבְעָה, וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים“ (ירמיהו טז, פסוק טז)
- "נאמן הצייד לומר זה עוף טמא וזה עוף טהור" (תוספתא/עבודה זרה/ה)
- ”'יוגבים' - אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה“ (בבלי, מסכת שבת – דף כו, עמוד א)
- ”...משל לצייד ששולה דגים מן הים: משכח זוטרי שקיל, משכח רברבי - שדי זוטרי ושקיל רברבי“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף מב, עמוד א)

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציידים