צרכים

צְרָכִים

לשון חז"ל לשון נקיה לפעולת הפרשת הצואה או השתן ולפעמים גם לקיום יחסי אישות.
- ”אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׂוּ צָרְכֵיהֶן לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא דָם עַל הַמַּיִם, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ט, משנה ב)
- ”ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף ה, עמוד ב)
- התינוק עשה את הצרכים שלו בחיתול.