מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | סנוורים |
| הגייה* | sanverim |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר רבוי |
| שורש | ס־נ־ו־ר |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לשון המקרא הבזק אור חזק הגורם לעיוורון (רגעי או תמידי).
- ”וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח.“ (בראשית יט, פסוק יא)
- ”וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר הַךְ-נָא אֶת-הַגּוֹי-הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע.“ (מלכים ב׳ ו, פסוק יח)
- "מי שאינו רואה בעיניו או באחת מהן ראייה ברורה, מחמת שהיה בה סנוורים קבועים" (רמב"ם הלכות ביאת מקדש ז)
- גזירת ספעל משם העצם נור; מופיע כמעט תמיד כחלק מהצירוף "הכה בסנוורים".
