הרביץ

הִרְבִּיץ

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	הרביץ
שורש וגזרה	ר־ב־ץ
בניין	הִפְעִיל

1. לשון המקרא השכיב, הצמיד לארץ, ובעיקר הושיב בעל חיים על הארץ.

   • ”עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים“ (ישעיהו נד, פסוק יא)
   • ”וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם“ (ישעיהו יג, פסוק כ)
   • ”אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹנָי“ (יחזקאל לד, פסוק טו)
   • ”רועה שהרביץ צאנו אחורי בית הכנסת“ (תוספתא, מסכת ראש השנה – פרק ב, הלכה ז)

2. לשון חז"ל התיז מטה כמות גדולה של מים או נוזל אחר. שפך נוזלים על האדמה כדי שלא תהיה תיחוחה ולא תעלה אבק.

   • ”והקב"ה מרביץ לפניהם טללים וגשמים“ (תוספתא, מסכת ערכין – פרק א, הלכה ה)
   • ”שמרביצין עליהן יין שיהיו יפין למראה“ (תוספתא, מסכת עבודה זרה – פרק ד, הלכה יב)
   • ”המרביץ ביתו במים טמעים“ (תוספתא, מסכת טהרות – פרק ה, הלכה טו)

3. עברית חדשה חָלַק, המטיר.
4. [עממי] קיצור של "הרביץ מכות" - חלק מכות, היכה.

   • הוא כל הזמן מרביץ לילדים ולכן לא רוצים להיות חברים שלו.

גיזרון

• 1. רָבַץ במובן הפעיל; 2. מן 1 או המשקים עצמם או הצמדת האדמה וכבישתה.

צירופים

• הרביץ תורה

נגזרות

• הרבצה
• הורבץ

מילים נרדפות

• רִבֵּץ (1,2)
• כָּבַשׁ (2)
• החטיף(4)

ניגודים

• העלה
• הסיק

=ראו גם

• הצליף