לדעת רוב המפרשים זוהי מטאפורה בה רוכבי הסוסים (פרשים) משולים לירך הגבוהה יותר, וחיל הרגלים, לשוֹק.
יונתן בן עוזיאל תרגם "פרשין עם רגלאין" ולדעתו הדימוי הפוך. ופירש רש"י דבריו כי רוכב הסוס אינו נשען על ירכו, אלא על שוקו הנתונה ב"ברזל התלוי במרכבת" (ארכוף).
הרד"ק מציע כי זהו תיאור לנפילת היריב כשמתהפכת שוקו על ירכו.