דגלון

דִּגְלוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דגלון
הגייה^*	diglon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ג־ל
דרך תצורה	דֶּגֶל + ־וֹן
נטיות	ר׳ דִּגְלוֹנִים; דִּגְלוֹן־, ר׳ דִּגְלוֹנֵי־

דגל קטן־ממדים, בדרך כלל לקישוט או לסימון.
- ”האולם הרחב של התנועה טובע בים של דגלונים וסיסמות.“ ("המשקיף", 26 בדצמבר 1940, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”חיילי היחידה יבקרו בקרוב בבתי ההורים השכולים ויביאו להם מזכרת – דגלונים עם סמל היחידה והקדשה.“ ("מעריב", 19 ביולי 1985, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

צורת הקטנה של דגל באמצעות הסיומת ־ון.
האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי תרבות הגוף (תש"ח-תשי"ח), 1958; מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.