מבט

מַבָּט גם מֶבָּט

לשון המקרא [לא בשימוש] מה שמקוים אליו או שסומכים עליו ובוטחים בו
- ”וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ מִכּוּשׁ מַבָּטָם וּמִן מִצְרַיִם תִּפְאַרְתָּם.הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה“ (ישעיהו כ, פסוקים ה – ו)
- ”תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרוֹן כִּי הֹבִישׁ מֶבָּטָהּ “ (זכריה ט, פסוק ה)

לשון ימי הביניים פעולת הראיה המכוונת.
- זה אל מקום שנוצר ממנו מבטו, וזאת אל מקום שנולדה ממנה מבטה פסיקתא זוטרתא פרשת בראשית פרק ב
- העני חילה את פני העשיר אך הוא לא חננו אפילו במבט.
- בוא רגע תעיף מבט מהיר על הסחורה
ארשת הפנים ובעיקר הבעת העיניים.
- עוד חקוק בזכרוני מבטו החודר של הרבי.
- היה לו מבט כה עצוב כששהה בכלביה הייתי חייב לאמץ אותו
לשון ימי הביניים [לא בשימוש] (יש לשכתב פירוש זה): פוזיציה. מעמד של עצם במקום מסוים. מיקום ביחס ל־
- אלא כפי האדים העולים מן הארץ ולפי מבט הכוכבים וניצוצם הפוגעים בהם הן רב הן מעט תורת המנחה פרשת מטות - מסעי

1. כביכול מביטים העצמים זה על זה^[1]

↑ כמו שנראה מלשון זו של ספר העיקרים (מאמר ד פרק ד) ואם תאמר שנודע להם זה בדרך הקסם, אם כן התחלות החכמה הזאת הן בנויות על השגת הכח המדמה שכל חכמת הקסם תלויה בו, וידמה זה למתנבא ומשתגע מלבו בכח המדמה וחושב שכל מדומה אפשר, או ידמה אל חולם חלום, ובמה יודע אמתת זה לשכל האדם. גם מה שיאמרו ממצבי הכוכבים ומבטיהם ויחסם זה אצל זה, כמו שמבט הנכח הוא מבט איבה גמורה, ויתנו טעם לזה להיות בין שני הכוכבים אז תכלית המרחק שהיא מאה ושמונים מעלות, כמו שמדרך השונאים והאויבים להיותם זה מזה בתכלית המרחק כהפכים, ולזה יאמרו שמבט רביעית הוא חצי איבה, ולפי טעמם זה למה יאמרו במבט שלישית שהוא מבט אהבה גמורה, אחר שהוא במרחק יותר רחוק ממבט רביעית. ומה שיאמרו שיש למזלות המביטים זה את זה במבט שלישית שהוא ק"כ מעלות האותות יותר מהמביטים זה את זה במבט רביעית שהוא צ' מעלות, כל אלה דברי נבואות והסכמות והנחות לא יודה אותם בעל הריב