פקח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פִּקֵּחַ א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פיקח
הגייה* pikeach
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
דרך תצורה משקל קִטֵּל
נטיות ר׳ פִּקְחִים
  1. חד-רֹאי, שאינו עִוֵּר.
    • ”וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.“ (שמות כג, פסוק ח)
    • ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר, הֲלֹא אָנֹכִי יְהוָה“ (שמות ד, פסוק יא)[1]
  2. תקין. שאינו חֵרֵשׁ.
  3. שמחשבתו בהירה וצלולה.
  4. (הלכה) אדם שהוא אחראי למעשיו, בעל זכויות וחובות בהלכה היהודית.

גזרון[עריכה]

  • המשמעויות הרחבות נובעות מהפועל פָּקַח ומשמעות התואר בבסיס הוא פָּתוּחַ.
  • (2) מן מכתבי לכיש ניתן להבחין בביטוי עברי שהיה נפוץ בתקופת המקרא המופיע בצורת ציווי-"פקח אוזן...(עבדך)" בהוראת עדכֵּן!,סָפֵּר!

מובאות נוספות[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1.   בפסוק זה מופיעה המילה 'פיקח' בין שני ניגודיה (חרש ועור). אפשר לראות כאן דוגמא לתופעה שנקראת בפי חז"ל '"מקרא נדרש לפניו ולאחריו" (או בשמה הלועזי – תקבולת יאנוס).

פָּקַח[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא פקח
שורש וגזרה פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
בניין פָּעַל (קַל)
  1. פתח, בפרט פתח עיניים או אוזניים.
    • "וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג ז)
    • "וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע, וַיֹּאמַר, יְהוָה, פְּקַח-נָא אֶת-עֵינָיו וְיִרְאֶה; וַיִּפְקַח יְהוָה, אֶת-עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ, סְבִיבֹת אֱלִישָׁע" (מלכים ב ו יז)
    • "ראית [רָאוֹת] רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע" (ישעיהו מב כ)

גזרון[עריכה]

  • את הצירוף המקראי 'פְּקַח־קוֹחַ' " לַאֲסוּרִים (פְּתַח)פְּקַח־קוֹחַ" (ישעיהו סא א) פירשו רוב הפרשנים כמקביל לצירוף "פתח אסוריהם", ואכן חוקרים מצאו קשר השאול מן מצרית-מאוחרת (700-1355 לפני ספירת הנוצרים) לפיו תיבת קוֹחַ המקראית מקבילה היא למילה שנהגתה: 'קְּאַּה' (השוו: qꜣḥ) שמשמעותה שימשה בתקופה קדומה בהוראת קולר, לקשור [1] . אחרים פרשו "קוח" כקשור ל"לָקוּחַ". כלומר, האסירים ישוחררו ויילקחו חזרה, או לחליפין ישוחררו מהמקום אליו נלקחו. מאידך גיסא, רד"ק ואחרים פירשו את "פקחקוח" כמילה אחת מן השורש פ-ק-ח המשמש בהוראת "פָּקח", 'שמוכפל' כדוגמת תיבת - 'פתלתל' (חמרמרת, צהבהב) [1].

נגזרות[עריכה]

ניגודים[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1.   רד"ק, "ספר השורשים לרד"ק, שורש פקח". ‏Hebrew Books‏, 15/10/2009.

פִּקֵּחַ ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא פיקח
שורש וגזרה פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
בניין פִּעֵל
  1. (פיקח על) הקפיד על ביצוע תהליך כלשהו.
  2. פתח וחשף.
    • "מי שנפלה עליו מפולת--ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל--מפקחין עליו" (משנה יומא ח ה)
    • "ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונא היה מפקח בגל ונתכוון להעלות צרור של זהובים עמו מותר" (ירושלמי שבת פרק יג הלכה ו)

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

פֻּקַּח[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא פוקח
שורש וגזרה פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
בניין פֻּעַל
  1. שהשגיחו עליו.
    • מחירי הדירות בשוק מפוקחים על־ידי משרד השיכון.
  2. שפרקו אותו.
    • גל האבנים פוקח אבן אחר אבן עד שפורק כולו.

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

פַּקָּח[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פקח
הגייה* pakach
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות נ׳ פַּקָּחִית; ר׳ פַּקָּחִים; פַּקַּח־, ר׳ פַּקָּחֵי־
  1. אדם שתפקידו לפקח.
    • הפקח העירוני השגיח על ניקיון הרחוב.

גיזרון[עריכה]

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

סמוכין[עריכה]

  1. Hebrew Words of Egyptian Origin/ A. S. Yahuda / Journal of Biblical Literature Vol. 66, No. 1 / Mar. 1947/ pp. 86