נבון

נָבוֹן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נבון
הגייה^*	navon
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ב־י־ן
דרך תצורה	משקל נִקְטָל
נטיות	ר׳ נְבוֹנִים; נ׳ נְבוֹנָה, נ"ר נְבוֹנוֹת

שמפעיל שיקול-דעת, מהיר מחשבה.
- ”וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ“ (בראשית מא, פסוק לט)

השורש ב־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

בצורת הֶעבר של בניין קל, מופיעה הטיה עם תנועה חוצצת: ”בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים...“ (דניאל ט, פסוק ב). אולם האקדמיה ללשון העברית פסלה הטיה זו, שורש זה ושורשי ע"וי יוטו בלא תנועה חוצצת בזמן העבר; בָּנוּ, בַּנְתִּי, בַּנְתְּ וכו'...