↑ בפסוק זה מופיעה המילה 'פיקח' בין שני ניגודיה (חרש ועור). אפשר לראות כאן דוגמא לתופעה שנקראת בפי חז"ל '"מקרא נדרש לפניו ולאחריו" (או בשמה הלועזי – תקבולת יאנוס).
את הצירוף המקראי 'פְּקַח־קוֹחַ' - ”שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ“ (ישעיהו סא, פסוק א) פירשו רוב הפרשנים כמקביל לצירוף "פתח אסוריהם", ואכן חוקרים מצאו קשר השאול מן מצרית-מאוחרת (700-1355 לפני ספירת הנוצרים) לפיו תיבת קוֹחַ המקראית מקבילה היא למילה שנהגתה: 'קְּאַּה' (השוו: qꜣḥ) שמשמעותה שימשה בתקופה קדומה בהוראת קולר, וכפועל בהוראת לקשור ולפיכך הצירוף המיקראי 'פתח קוח' בהוראת: פַתח-קולר או התיר קשר [1] . אחרים פרשו "קוח" כשם המתקשר עם תיבת:"לָקוּחַ". כלומר, האסירים ישוחררו ויילקחו חזרה, או לחליפין ישוחררו מהמקום אליו נלקחו. מאידך גיסא, רד"ק ואחרים פירשו את "פקחקוח" כמילה אחת מן השורש פ-ק-ח המשמש בהוראת "פָּקח", 'שמוכפל' כדוגמת תיבת - 'פתלתל' (חמרמרת, צהבהב) [1].