מוט

מוֹט[עריכה]

לשון המקרא מקל עבה, כלונס, מַטֶה.
- ” וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם“ (במדבר יג, פסוק כג)
- "כשהרוחות אותו ליטפו בעוז אחז במוט האוהל [...]." (שיר אהבה בדואי, מאת איציק ויינגרטן)
עברית חדשה (ימאות) כלונס ארוך המותח את הקודקוד של מפרש אורכי מרובע ללא מנור וללא גף.
- הקצה התחתון של המוט קשור אל רגל התורן במענב כפול־עין, וקצהו העליון מחובר אל טבעת חבל בפינה האחורית העליונה של המפרש.
- "באופק הנשקף מן החוף התמזגו הים והשמים בלי סימן של חיבור, ובחלל הזוהר נדמו קלעיהן האדומים של סירות המשא הנטרדות עם הזרם כעומדות ללא נוע בְּצִבְרֵי מפרשים זקורי־קודקודים ומוטותיהם המשוחים בלכּה מתנוצצים בשמש." (ג'וזף קונרד, לב האפלה. פרק 1)

מקל, מטה

כלונס למתיחת מפרש

ערך בוויקיפדיה: מוט

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מפרשי מוט

לשון המקרא התמוטטות, נפילה.
- ”ארץ מוט התמוטטה“ (ישעיהו כד, פסוק יט)
- ”במוט רגלי עלי הגדיל“ (תהלים לח, פסוק יז)
- ”לא יתן לעולם מוט לצדיק“ (תהלים נה, פסוק כג)
- ”אל יתן למוט רגלך“ (תהלים קכא, פסוק ג)