נטה

נָטָה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	נטה
שורש וגזרה	נ־ט־י/ה, גזרת חפ"נ וגזרת נל"י/ה
בניין	פָּעַל (קַל)

1. סָטָה הַצִּדָּה, פָּנָה לְעֵבֶר־ (גם בהשאלה).

   • "הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶיךָ/ וְלֹא אֶטֶּה לְחַלּוֹתְךָ/ וְלֹא אָרוּץ בְּלֵב חרד/ וְאֵשֵׁב עַל קְבוּרָתְךָ?..." "הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶיךָ", רבי שמואל הנגיד
   • ”...דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול...“ (במדבר כ, פסוק יז)
   • ”וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה...“ (במדבר כב, פסוק כג)

2. עָרַך וּפָרַשׂ (וּבְיִחוּד אֹהֶל).

   • ”וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר“ (בראשית לה, פסוק כא)
   • ”וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד...“ (דברי הימים א׳ טז, פסוק א)

3. (דקדוק) עָבַר וְהִשְׁתַּנָּה (פֹּעַל אוֹ שֵׁם) בְּצוּרָתוֹ בַּמִּין, בַּזְּמַן, בְּכִנּוּי הַגּוּף אוֹ הַקִּנְיָן, בַּבִּנְיָן אוֹ בַּמִּסְפָּר.

   • "פְּעלים אחדים נוֹטִים בהפעיל (ובהפעל) בִּתנועה קצרה וּבדגש בפה"פ..." מתוך: דקדוק עברי שיטתי", מהדורה שישית, יהושע בלאו
   • הפועל "לָקַח" הוא היחיד בשפה העברית הנוטה בהיבלע הלמ"ד בצורות הציווי והעתיד.

4. נִשְׁעַן אוֹ נַעֲשָׂה כָּפוּף בְּקוֹמָתוֹ.

   • ”לֹא-יֶעְשַׁר, וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ; וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם“ (איוב טו, פסוק כט)
   • "תבואה נוטה על גבי תבואה, וירק על גבי ירק..." (משנה, סדר זרעים, מסכת כלאיים, פרק ב')
   • "אילן שהוא נוטה לרשות הרבים-קוצץ, כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו" (משנה, סדר נזיקין, מס, פרק ב')

5. הִטָּה וְהִפְנָה אֶל־.

   • ”וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ, עַל הַשָּׁמַיִם...“ (שמות ט, פסוק כג)
   • ”וְהִנֵּה נָטִיתִי יָדִי עָלַיִךְ, וָאֶגְרַע חֻקֵּךְ...“ (יחזקאל טז, פסוק כז)

6. לשון המקרא (אַחֲרֵי־) הִסְכִּים עִם־, צִדֵּד וְחִזֵּק אֶת־.

   • ”לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת; וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת“ (שמות כג, פסוק ב)
   • ”וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה“ (מלכים א׳ ב, פסוק כח)

7. לשון המקרא (מִן־ או מֵעִם־) סָר וְעָזַב אֶת־, נָטַשׁ וְהִפְקִיר.

   • ”קְנֵה חָכְמָה, קְנֵה בִינָה; אַל-תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי“ (משלי ד, פסוק ה)
   • ”זֵדִים, הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי“ (תהילים קיט, פסוק נא)
   • ” רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי; מֵעֵדְו‍ֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי“ (תהילים קיט, פסוק קנז)

8. (ימאות) (נאמר על אניה או על סירה:) רכנה בזווית לצד אחד, בין בשל פעולת הרוח על המפרשים או בשל חלוקה לא שווה של המטען בבטן האניה או של אנשים על סיפון הסירה.

   • "כהרף־עין הספינה כולה נוטה על צדה, וכל בורג שבה נרעש כראשי־המסמרים של בית ישן ביום־כְּפוֹר. (הרמן מלוויל, מובי דיק. תרגם מאנגלית: אהרן אמיר)
   • "הס, ילד. הספינה על צד / נוטה מזעף רוח." (על אם הדרך, מאת נתן אלתרמן)

גיזרון

• פועל מקראי, שורש מקביל באכדית - nitu, וכן בארמית - נְטָא.

 8. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970: "הָאֳנִיָּה נוֹטָה".

צירופים

• נטה ללון
• נטה היום
• נטתה דעתו
• נטה ידו
• נטה למות
• נטה קו

נגזרות

• נְטִיָּה
• נָטוּי
• נִטָּיוֹן

מילים נרדפות

• מתח (2)
• התנטה (3)
• גהה (4)
• הואיל (6)
• תמך (6)

תרגומים

   האניה נוטה על צדה

אנגלית: heel‏, careen‏‏‏‏

ראו גם

• מַטֶּה
• הִטָּה

נִטָּה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	ניטה
שורש וגזרה	נ־ט־י/ה, גזרת חפ"נ וגזרת נל"י/ה
בניין	נִפְעַל

1. לשון המקרא נִמְתַּח וְנִפְרַשׂ.

   • ”...וְקָו יִנָּטֶה עַל-יְרוּשָׁלִָם“ (זכריה א, פסוק טז)
   • ”...אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי-עָרֶב“ (ירמיהו ו, פסוק ד)

2. (דקדוק) עָבַר וְהִשְׁתַּנָּה (פֹּעַל אוֹ שֵׁם) בְּצוּרָתוֹ בַּמִּין, בַּזְּמַן, בְּכִנּוּי הַגּוּף אוֹ הַקִּנְיָן, בַּבִּנְיָן אוֹ בַּמִּסְפָּר.

   • רוב פועלי גזרת הכפולים נִטִּים בעתיד של בניין קל בקמץ באות האית"ן ובחולם חסר בעה"פ.

3. הוּסַט וְהוּזַז לְכִוּוּן־.

   • "...יָסֹב הַצַיָּד הצידה וייזהר לבלתי יִנָּטֶה אל הצד שמשם יָפוּחַ הָרוח..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", פרק א'

גיזרון

• פועל מקראי, שורש מקביל באכדית - nitu, וכן בארמית - נְטָא.

צירופים

• ניטה קו

מילים נרדפות

• נמתח (1)
• נפרש (1)
• התנטה (2)
• הוסט (3)
• הֻפְנָה (3)

ראו גם

• הטה
• התנטה