נטה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נָטָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא נטה
שורש וגזרה נ־ט־י/ה, גזרת חפ"נ וגזרת נל"י/ה
בניין קל

[[קטגוריה: בניין קל]]


  1. סָטָה הַצִּדָּה, פָּנָה לְעֵבֶר־ (גם בהשאלה).
  2. עָרַך וּפָרַשׂ (וּבְיִחוּד אֹהֶל).
    • "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר" (בראשית לה, פסוק כא)
    • "וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד..." (דברי הימים א׳ טז, פסוק א)
  3. [דקדוק] עָבַר וְהִשְׁתַּנָּה (פֹּעַל אוֹ שֵׁם) בְּצוּרָתוֹ בַּמִּין, בַּזְּמַן, בְּכִנּוּי הַגּוּף אוֹ הַקִּנְיָן, בַּבִּנְיָן אוֹ בַּמִּסְפָּר.
    • "פְּעלים אחדים נוֹטִים בהפעיל (ובהפעל) בִּתנועה קצרה וּבדגש בפה"פ..." מתוך: דקדוק עברי שיטתי", מהדורה שישית, יהושע בלאו
    • הפועל "לָקַח" הוא היחיד בשפה העברית הנוטה בהיבלע הלמ"ד בצורות הציווי והעתיד.
  4. נִשְׁעַן אוֹ נַעֲשָׂה כָּפוּף בְּקוֹמָתוֹ.
  5. הִטָּה וְהִפְנָה אֶל־.
  6. לשון המקרא (אַחֲרֵי־) הִסְכִּים עִם־, צִדֵּד וְחִזֵּק אֶת־.
    • "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת; וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג, פסוק ב)
    • "וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה" (מלכים א׳ ב, פסוק כח)
  7. לשון המקרא (מִן־ או מֵעִם־) סָר וְעָזַב אֶת־, נָטַשׁ וְהִפְקִיר.

גיזרון[עריכה]

  • פועל מקראי, שורש מקביל באכדית- nitu, וכן בארמית- נְטָא.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש נטה

השורש נ־ט־ה הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת חפ"נ וגם לגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים[עריכה]

נ־ט־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָטָה נוֹטֶה

(ב׳ פעוּל: נָטוּי)

יִטֶּה נְטֵה לִנְטוֹת
נִפְעַל נִטָּה נִטָּה יִנָּטֶה הִנָּטֶה לְהִנָּטוֹת
הִפְעִיל הִטָּה מַטֶּה יַטֶּה הַטֵּה לְהַטּוֹת
הֻפְעַל הֻטָּה מֻטֶּה יֻטֶּה -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנַטָּה מִתְנַטֶּה יִתְנַטֶּה הִתְנַטֵּה לְהִתְנַטּוֹת

הערה[עריכה]

  • בעתיד שעם ו' ההיפוך ולעתים במקרא אף בעתיד רגיל בא פועל זה בצורה מקוצרת, כאשר אות השורש היחידה שנותרת היא טי"ת: וַיֵּט, תֵּט, וַנֵּט וכולי.

נִטָּה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ניטה
שורש וגזרה נ־ט־י/ה, גזרת חפ"נ וגזרת נל"י/ה
בניין נפעל

[[קטגוריה: בניין נפעל]]

  1. לשון המקרא נִמְתַּח וְנִפְרַשׂ.
  2. [דקדוק] עָבַר וְהִשְׁתַּנָּה (פֹּעַל אוֹ שֵׁם) בְּצוּרָתוֹ בַּמִּין, בַּזְּמַן, בְּכִנּוּי הַגּוּף אוֹ הַקִּנְיָן, בַּבִּנְיָן אוֹ בַּמִּסְפָּר.
    • רוב פועלי גזרת הכפולים נִטִּים בעתיד של בניין קל בקמץ באות האית"ן ובחולם חסר בעה"פ.
  3. הוּסַט וְהוּזַז לְכִוּוּן־.
    • "...יָסֹב הַצַיָּד הצידה וייזהר לבלתי יִנָּטֶה אל הצד שמשם יָפוּחַ הָרוח..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", פרק א'

גיזרון[עריכה]

  • ראה לעיל.

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש נטה

השורש נ־ט־ה הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת חפ"נ וגם לגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים[עריכה]

נ־ט־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָטָה נוֹטֶה

(ב׳ פעוּל: נָטוּי)

יִטֶּה נְטֵה לִנְטוֹת
נִפְעַל נִטָּה נִטָּה יִנָּטֶה הִנָּטֶה לְהִנָּטוֹת
הִפְעִיל הִטָּה מַטֶּה יַטֶּה הַטֵּה לְהַטּוֹת
הֻפְעַל הֻטָּה מֻטֶּה יֻטֶּה -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנַטָּה מִתְנַטֶּה יִתְנַטֶּה הִתְנַטֵּה לְהִתְנַטּוֹת

הערה[עריכה]

  • בעתיד שעם ו' ההיפוך ולעתים במקרא אף בעתיד רגיל בא פועל זה בצורה מקוצרת, כאשר אות השורש היחידה שנותרת היא טי"ת: וַיֵּט, תֵּט, וַנֵּט וכולי.